וילהלם צייסר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 14:
לאחר המלחמה עבר להתגורר ב[[גרמניה המזרחית]] וב-[[1947]] הצטרף ל[[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה]], המפלגה ששלטב ב[[גרמניה המזרחית]] והתקדם במהירות בדרגות, ובשנת [[1948]] מונה לשר הפנים. בין השנים [[1949]]-[[1954]] שימש כחבר פרלמנט בפולסקמר, הפרלמנט ה[[גרמניה המזרחית|מזרח גרמני]]
וב-[[1950]] עבד על נושאים צבאיים במכון מרקס-אנגלס-לנין-סטלין, מתקן שמעטים הלא סובייטים שהורשו להיכנס אליו. ב-[[1950]] קיבל גם מושב בוועד המרכזי ובפוליטביורו של [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה|מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]].
באותה שנה קיבל את מדליית קרל מרקס ומונה ליושב ראש המשרד לביטחון המדינה או כפי ידוע "[[שטאזי]]". וילהלם צייסר ניצל את הידע והניסיון הרחבים שלו במודיעין והפך את ה"[[שטאזי]]" לשירות ביטחון רב עוצמה ויעיל. צייסר עמד בראש השטאזי עד יולי [[1953]] אז הודח בעקבות חילוקי דעות עם [[ולטר אולבריכט]] מזכ"ל מפלגת האיחוד הסוציאליסטי שגם שאף לבסס את שליטתו במדינה על ידי פיטורי בכירים שיכולים לערער את מעמדו. נפילתו של צייסר הואצה גם בגלל התערבותו של [[אריך מילקה]], בכיר בשטאזי ששאף לצבור עוד כוח, והכפיש את שמו של
לבסוף, צייסר ובכירים נוספים במפלגת האיחוד הסוציאליסטי הואשמו בהיותם עוינים למפלגה והודחו ממשרותיהם. בנוסף, [[ולטר אולבריכט]] האשים את צייסר באי שימוש במספיק כוח כדי לדכא את [[המרד המזרח גרמני]]. דרגותיו ועיטוריו של צייסר נלקחו ממנו והוא סווג כאויב המפלגה. כתוצאה מכך, בילה את שנותיו לאחר מכן כמתרגם בבית הוצאה לאור ועבד במכון ל[[מרקסיזם]] ו[[לניניזם]] שבברלין המזרחית. הוא מת באלמוניות במרץ 1958. שמו טוהר ב-[[1993]] לאחר איחוד גרמניה על ידי [[פוליטיקה של גרמניה#מפלגת השמאל|מפלגת הסוציאליזם הדמוקרטי]], ממשיכתה של [[מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה|מפלגת האיחוד הסוציאליסטי]].
| |||