המפלגה הליברלית של אוסטרליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: הוספת על פי תרגום ועריכה מהערך בויקי האנגלית |
|||
שורה 33:
ברמה הפדרלית, המפלגה נמצאת כרגע בשלטון, בהנהגת ראש הממשלה [[טוני אבוט]] עם סגניתו, שרת החוץ [[ג'ולי בישופ]]. קואליציית הממשלה, שבה למפלגה הליברלית יש חלק עיקרי ומרכזי, נבחרה בבחירות הפדרליות בשנת [[2013]]. ברמת [[מדינות אוסטרליה|המדינות והטריטוריות]] בפדרציה האוסטרלית (יחד עם המפלגה המסונפת לה ב[[קווינסלנד]], המפלגה הלאומית הליברלית), המפלגה שולטת בארבע מתוך שש מדינות: [[אוסטרליה המערבית]], [[קווינסלנד]], [[טסמניה]], [[ניו סאות' ויילס]] וב{{ה|טריטוריה הצפונית}}. המפלגה נשארה באופוזיציה במדינות [[ויקטוריה (אוסטרליה)|ויקטוריה]], [[אוסטרליה הדרומית]] וב[[טריטוריית הבירה האוסטרלית]].
==היסטוריה==
===הקמת המפלגה===
המפלגה הליברלית של אוסטרליה היא המשך ישיר של "מפלגת אוסטרליה המאוחדת" (United Australia Party – UAP). במובן הרחב יותר ייחוסה האידיאולוגי של המפלגה הליברלית מגיע עד לקואליציית האנטי-לייבור בפרלמנטים הפדרליים הראשונים. "המפלגה הליברלית של הדומיניון" (Commonwealth Liberal Party) הייתה מיזוג של "מפלגת הסחר החופשי" (Free Trade Party) ושל "המפלגה הפרוטקשוניסטית" (Protectionist Party) שבוצע ב-[[1909]] בהנהגתו של [[ראש ממשלת אוסטרליה]] השני, [[אלפרד דיקין]], בתגובה לעליית כוחה של [[מפלגת הלייבור האוסטרלית]]. המפלגה הליברלית של הדומיניון התאחדה עם כמה מפורשי הלייבור (כולל [[בילי יוז]]) כדי ליצור ב-[[1917]] את "המפלגה הלאומית של אוסטרליה" (Nationalist Party of Australia). מפלגה זו גם היא התמזגה עם פורשי לייבור נוספים כדי להקים ב-[[1931]] את מפלגת אוסטרליה המאוחדת.
מפלגת אוסטרליה המאוחדת נוצרה כברית [[שמרנות|שמרנית]] חדשה ב-[[1931]], כשפורש הלייבור [[ג'וזף ליונס]] נבחר להיות מנהיגה הראשון. עמדתם של ליונס ושל פורשי הלייבור האחרים כנגד ההצעות הרדיקליות של תנועת הלייבור לטיפול ב[[השפל הגדול|שפל הגדול]], משכה את תמיכתם של שמרנים אוסטרלים בולטים.{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/lyons/before-office.aspx "Before office – Joseph Lyons – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}} כשאוסטרליה עדיין סובלת מהשפעות השפל הגדול, הצליחה המפלגה לזכות בניצחון סוחף בבחירות של [[1931]] וממשלת ליונס ניצחה בשלוש מערכות בחירות רצופות. באופן כללי היא נמנעה מיישומה של [[כלכלה קיינסיאנית|הכלכלה הקיינסיאנית]] והתמידה במדיניות פיסקלית שמרנית של תקציבים מאוזנים והקטנת החוב הלאומי כדי להוציא את אוסטרליה מהשפל הכלכלי. בעקבות מותו של ליונס ב-[[1939]], נבחר [[רוברט מנזייס]] כראש הממשלה ערב [[מלחמת העולם השנייה]]. מנזייס כיהן כראש הממשלה עד ל-[[1941]], אז התפטר עקב חוסר תמיכה של הפרלמנט. לאחר ההפסד של מפלגת אוסטרליה המאוחדת בהנהגתו של בילי יוז בבחירות של [[1943]], היא התפרקה.
ב-[[13 באוקטובר]] [[1944]], כינס מנזייס ב[[קנברה]] וועידה של כל המפלגות השמרניות ושל קבוצות פוליטיות אחרות שהתנגדו למפלגת הלייבור, שהייתה אז בשלטון ובדצמבר [[1944]] כונסה וועידה נוספת ב[[אולבורי]], [[ניו סאות' ויילס]].{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20070426002837/http://www.qld.liberal.org.au/history/formation.aspx "Formation of the Liberal Party of Australia". Party History. Liberal Party of Australia – Queensland Division. Archived from the original on 26 April 2007. Retrieved 11 April 2007.]}}{{הערה|שם=הנקוק|1=[http://www.nla.gov.au/ian-hancock/the-origins-of-the-modern-liberal-party Ian Hancock. "The Origins of the Modern Liberal Party". Harold White Fellowships. National Library of Australia. Retrieved 11 April 2007.]}} החל משנת [[1942]] חיזק מנזייס את תדמיתו הציבורית בסדרה של שיחות ברדיו שכונו "האנשים הנשכחים", בדומה ל"שיחות ליד האח" של [[נשיא ארצות הברית]] באותה תקופה, [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]]. בשיחות אלה פנה מנזייס לאנשי המעמד הבינוני כאל "עמוד השדרה של אוסטרליה", אך ככאלה שתמיד נתפסו כ"מובנים מאליהם" על ידי המפלגות הפוליטיות.{{הערה|1=[http://dl.nfsa.gov.au/module/1750/ "Menzies' Forgotten People Speech – Australian History, Australian Prime Ministers". Dl.nfsa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}{{הערה|1=[http://www.liberals.net/theforgottenpeople.htm "Menzies' Forgotten People Speech – Australian History, Australian Prime Ministers". Dl.nfsa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
כשהוא משרטט את קווי המתאר למפלגה החדשה אמר מנזייס ב-[[1944]]:
{{ציטוט|תוכן="...העניין שחייב להיות לנגד עינינו, וזהו עניין בעל חשיבות רבה עבור חברתנו, היא התחייה של המחשבות הליברליות למען הצדק והביטחון החברתי, למען העוצמה הלאומית והקידום הלאומי ולמען ההתפתחות המלאה של האזרח הפרטי, ולא באמצעות התהליך העמום והחלש של הסוציאליזם".{{הערה|1=[http://www.liberal.org.au/our-history Our History – Liberal Party of Australia". Liberal.org.au. 16 October 1944. Retrieved 21 June 2012.]}}}}
ב-[[31 באוגוסט]] [[1945]] הוכרז באופן רשמי בבניין העירייה של [[סידני]] על הקמתה של המפלגה החדשה.{{הערה|שם=הנקוק}} המפלגה החדשה לקחה לעצמה את השם "ליברלית" לכבודה של המפלגה הליברלית של הדומיניון ושדרת המנהיגות שלה הייתה מורכבת מיוצאי מפלגת אוסטרליה המאוחדת. "ליגת הנשים הלאומית האוסטרלית" (Australian Women's National League), ארגון נשים שמרני בעל עוצמה, הצטרף גם הוא למפלגה הליברלית, וכן תנועת הנוער שהוקמה על ידי מנזייס, "הלאומנים הצעירים", והיא הפכה להיות אגף הנוער של המפלגה, "הליברלים הצעירים". בספטמבר [[1945]] מנתה המפלגה יותר מ-90,000 חברים, רבים מהם לא היו קודם לכן חברים בשום מפלגה פוליטית.{{הערה|שם=הנקוק}}
===עידן מנזייס===
{{ערך מורחב|רוברט מנזייס}}
לאחר ההתמודדות הראשונה של המפלגה הליברלית בבחירות של [[1946]], בו היא הפסידה ללייבור, הוביל מנזייס את המפלגה לניצחון בבחירות של [[1949]], שאחריו היא נותרה בשלטון לזמן שיא של 23 שנים. בשנים שלאחר המלחמה, תקופת ממשלת מנזייס, חוותה אוסטרליה צמיחה כלכלית ממושכת ומנזייס קיים את הבטחותיו ממערכת הבחירות של [[1949]] לסיים את הקיצוב ב[[חמאה]], [[תה]] ו[[בנזין]] ולשלם מענק של חמישה [[שילינג]] על כל לידת ילד. בעוד שהוא עצמו היה [[אנגלופיליה|אנגלופיל]] גאה, הוביל מנזייס את אוסטרליה לשורה של בריתות כלכליות וצבאיות שהעלו את אוסטרליה על מסלול מחוץ להשפעתה של בריטניה. הוא פתח את אוסטרליה להגירה רב-גזעית ויזם רפורמות חקיקתיות חשובת בנוגע ל[[אבוריג'ינים]].
מנזייס פעל בחוזקה כנגד תכניות הלייבור [[הלאמה|להלאים]] את מערכת הבנקאות האוסטרלית ובעקבות נצחונו בבחירות של [[1949]] הוא חתר לפיזור של שני בתי הפרלמנט לקראת הבחירות של [[1951]], לאחר שהסנאט עדיין נותר בשליטת הלייבור. לאחר הבחירות שבה הקואליציה של המפלגה הליברלית ושל מפלגת הכפר לשלטון כשהיא נהנית מרוב בסנאט. בבחירות של [[1954]] ניצחה המפלגה הליברלית שוב ולאחר ש"מפלגת הלייבור הדמוקרטית" האנטי-קומוניסטית התפלגה ממפלגת הלייבור בראשית [[1955]], התקיימו בחירות בדצמבר אותה שנה ובה ניצחה המפלגה הליברלית שוב. במרץ [[1958]] החליף [[ג'ון מקיואן]] את [[ארתור פאדן]] כמנהיג מפלגת הכפר והקואליציה של מנזייס ומקיואן הוקמה לאחר הבחירות שהתקיימו בנובמבר אותה שנה, הניצחון השלישי מול הלייבור בהנהגתו של ה. ו. אבט. בבחירות של [[1961]] ניצחה הקואליציה בקושי את הלייבור בהנהגתו של ארתור קאלוול, בעיצומו של משבר אשראי. מנזייס הציג את מועמדותו בפעם האחרונה בנובמבר [[1963]] ושוב הביס את קאלוול והמפלגה הליברלית אף החזירה לעצמה את המושבים שאיבדה בבחירות הקודמות. ב-[[26 בינואר]] [[1966]] התפטר מנזייס מתפקידו כראש הממשלה ומחברותו בפרלמנט.{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/menzies/elections.aspx "Elections – Robert Menzies – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
מנזייס עלה לשלטון בשנה בה הנהיגה המפלגה הקומוניסטית של אוסטרליה שביתה של כורי הפחם כדי לשפר את תנאי עבודתם. באותה שנה פוצצה [[ברית המועצות]] את [[פצצת מימן|פצצת המימן]] הראשונה שלה, [[מאו דזה-דונג]] הוביל את עלייתה של [[המפלגה הקומוניסטית של סין]] לשלטון ושנה קודם לכן פלשה [[קוריאה הצפונית]] ל[[קוריאה הדרומית]]. אנטי-קומוניזם היה נושא מפתח על סדר היום הפוליטי בשנות החמישים והשישים. מנזייס, שהיה אנטי-קומוניסט אדוק, שיגר כוחות צבאיים להשתתף ב[[מלחמת קוריאה]] וניסה לאסור את קיומה של המפלגה הקומוניסטית האוסטרלית בחוק על ידי עריכת [[משאל עם]]. הפילוג בשורות מפלגת הלייבור על רקע הוויכוח על השפעתה של המפלגה הקומוניסטית על האיגודים המקצועיים, הוביל להקמתה של "מפלגת הלייבור הדמוקרטית" (Democratic Labor Party), שהייתה קרובה יותר מבחינה אידאולוגית למפלגה הליברלית ולמפלגת הכפר.
ב-[[1951]], עם תחילת [[המלחמה הקרה]], דיבר מנזייס על האפשרות של [[מלחמת עולם שלישית]]. ממשלת מנזייס הצטרפה לברית הצבאית הרשמית הראשונה שלה מחוץ ל[[חבר העמים הבריטי]] כאשר חתמה על ברית [[ANZUS]] בין אוסטרליה [[ניו זילנד]] ו[[ארצות הברית]] ב[[סן פרנסיסקו]] ב-[[1951]]. שר החוץ של אוסטרליה, פרסי ספנדר העלה הצעה לקשור קשרים דומים עם [[נאט"ו]]. על פי ברית ANZUS, כל תקיפה חיצונית שתהיה מופנית כלפי כל אחת מחברות הברית בגזרת האוקיינוס השקט, תחשב לתקיפה של השתיים האחרות. ב-[[1954]] חתמה ממשלת מנזייס על הסכם [[SEATO]] שהייתה משקל נגד לברית נאט"ו. באותה שנה ערקו הדיפלומט ה[[ברית המועצות|סובייטי]], ולדימיר פטרוב ואשתו משגרירות ברית המועצות ב[[קנברה]] וחשפו עדויות על פעולות ריגול רוסיות. מנזייס מינה ועדת חקירה מלכותית בנושא.{{הערה|1=[http://adb.anu.edu.au/biography/menzies-sir-robert-gordon-bob-11111 A. W. Martin. "Biography – Sir Robert Gordon (Bob) Menzies – Australian Dictionary of Biography". Adb.online.anu.edu.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
ב-[[1956]], עקב ממצאי וועדה שקבעה שהאוניברסיטאות האוסטרליות נמצאות במצוקה כלכלית, דאג מנזייס להזרמת כספים כדי לשמור על עצמאותן של האוניברסיטאות.
מנזייס המשיך להרחיב את היקף תכנית ההגירה החל בה צ'יפלי ונקט בצעדים משמעותיים לביטול [[מדיניות אוסטרליה הלבנה]]. בראשית שנות החמישים, סייע שר החוץ פרסי ספנדר להקמתה של "תכנית קולומבו" למתן סיוע כלכלי למדינות מתפתחות בסביבה הקרובה לאוסטרליה. על פי התכנית, התלמדו מנהיגים אסיאתיים רבים באוסטרליה.{{הערה|1=[http://www.smh.com.au/federal-politics/political-opinion/the-way-we-were-quiet-maybe-but-certainly-not-dull-20110425-1du0l.html "The way we were: quiet, maybe, but certainly not dull". The Sydney Morning Herald. 26 April 2011.]}} ב-[[1958]] שונה חוק ההגירה שבאופן שרירותי דרש מבחן באנגלית לצורך קבלת אשרת כניסה והוחלף במערכת של קריטריונים של מצב כלכלי ומיומנות מקצועית. ב-[[1962]] תוקן חוק הבחירות ונקבע שהאבוריג'ינים יקבלו זכות הצבעה. קודם לכן, נשללה זכות ההצבעה מהאבוריג'ינים ב[[קווינסלנד]], [[אוסטרליה המערבית]] ובחלק מ[[הטריטוריה הצפונית]], למעט במקרה שהם היו יוצאי צבא.{{הערה|1=[http://aec.gov.au/indigenous/milestones.htm Change name. "Electoral Milestones – Timetable for Indigenous Australians – Australian Electoral Commission". Aec.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}} מנזייס נותר תומך נלהב בקשרים עם [[המלוכה האוסטרלית]] ועם [[חבר העמים הבריטי]], אך הסדיר באופן רשמי את היחסים הביטחוניים עם ארצות הברית וחתם על הסכמי סחר עם [[יפן]] ביולי [[1957]]. יפן הפכה להיות השותפה לסחר הגדולה ביותר של אוסטרליה כשהיא מייצאת אליה פחם, ברזל ומחצבים.
לאחר שסיים את תקופת כהונתו הארוכה ביותר בהיסטוריה של אוסטרליה, פרש מנזייס ב-[[1966]].
===ממשלת הולט===
{{ערך מורחב|הרולד הולט}}
[[הרולד הולט]] החליף את מנזייס שפרש בינואר [[1966]] ובבחירות שהתקיימו באותה שנה זכתה ממשלתו ב-82 מושבים בפרלמנט מול 42 המושבים של הלייבור. הולט כיהן כראש הממשלה עד להעלמותו המסתורית כאשר רחץ בים ב-[[19 בדצמבר]] [[1967]] וכמה ימים לאחר מכן הוכרז על מותו.
הולט הרחיב את מעורבותה של אוסטרליה ב[[מלחמת וייטנאם]], שנתקלה בהתנגדות ציבורית. ממשלתו המירה את ה[[דולר אוסטרלי|דולר האוסטרלי]] לשיטה העשרונית. הולט התמודד עם נסיגתה של בריטניה משטחיה באסיה על ידי חילופי ביקורים עם שורה ארוכה של מנהיגים אסיאתיים ועל ידי העמקת הקשרים עם ארצות הברית, כולל אירוחו של [[נשיא ארצות הברית]] הראשון שביקר באוסטרליה, ידידו [[לינדון ג'ונסון]]. ממשלת הולט חוקקה את חוק ההגירה שביטל סופית את מדיניות אוסטרליה הלבנה והגדיל את האפשרויות של לא-אירופאים להגר לאוסטרליה, כולל פליטים מ[[וייטנאם]]. ב-[[1967]] יזם הולט את עריכתו של משאל העם על ביטול הסעיף המפלה בחוקת אוסטרליה שעל פיו האבוריג'ינים לא היו בעלי זכות בחירה. מעל 90% מהציבור האוסטרלי אישר את ביטולו של סעיף זה. בסופה של שנה זו הפכה התמיכה הציבורית הראשונית בהשתתפות במלחמת וייטנאם למחאה הולכת וגוברת.{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/holt/in-office.aspx "In office – Harold Holt – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
===ממשלת גורטון===
{{ערך מורחב|ג'ון גורטון}}
עם ההכרזה על מותו של הולט, בחרה המפלגה הליברלית ב[[ג'ון גורטון]] כיורשו. גורטון, שהיה טייס [[חיל האוויר המלכותי האוסטרלי]] במלחמת העולם השנייה, ואף נפצע בה, אמר שהוא "אוסטרלי עד לקרסוליו" וסגנונו האישי היה לעיתים שנוי במחלוקת.
ממשלת גורטון הגדילה את המימון הממשלתי לאומנויות, הקימה את המועצה האוסטרלית לאומנויות, את החברה לפיתוח הקולנוע ואת בית הספר להכשרה באומנויות הטלוויזיה והקולנוע. ממשלת גורטון העבירה חקיקה שהנהיגה תשלום שכר שוויוני לנשים ולגברים והגדילה את תשלומי הפנסיה ומלגות הלימודים. בנוסף, דאגה הממשלה לטיפול רפואי חינם לאוכלוסייה של רבע מיליון מעוטי יכולת. הממשלה המשיכה את המעורבות בוויטנאם אך ב-[[1970]] הפסיקה לשלוח לשם כוחות חדשים.{{הערה|שם=גורטון|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/gorton/in-office.aspx "In office – John Gorton – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
גורטון שמר על היחסים הטובים עם ארצות הברית ועם בריטניה, אך דחף ליצירתם של קשרים קרובים יותר עם מדינות אסיה. ממשלתו התנסתה בירידה תמיכת המצביעים בבחירות של [[1969]]. מנהיגי המפלגה במדינות אוסטרליה ראו במדיניותו ריכוזית מדי, בעוד שמנהיגים ליברלים אחרים לא אהבו את התנהגותו האישית. ב-[[1971]] התפטר שר ההגנה [[מלקולם פרייזר]] בטענה שגורטון "לא מתאים למלא את התפקיד החשוב של ראש הממשלה". בהצבעה על תפקיד מנהיג המפלגה נוצר תיקו ולמרות שתוצאות אלה לא היו מספיקות כדי להפיל את גורטון, הוא החליט שזו לא תמיכה מספיקה בו והתפטר.{{הערה|שם=גורטון}}.
===ממשלת מקמהון===
{{ערך מורחב|ויליאם מקמהון}}
את גורטון החליף שר האוצר לשעבר, [[ויליאם מקמהון]]. גורטון נותר על הספסלים הקדמיים של המפלגה, אך היחסים עם פרייזר נותרו מתוחים. ממשלת מקמהון סיימה את כהונתה כאשר ב-[[1972]] הוביל [[גוף ויטלם]] את מפלגת הלייבור לניצחון שסיים את 23 שנותיה באופוזיציה.
בתקופת כהונתו של מקמהון הייתה הכלכלה מוחלשת. מקמהון המשיך את מעורבותה של אוסטרליה בוויטנאם, אם כי בהדרגה פחות ופחות. הוא מתח ביקורת על מנהיג האופוזיציה, גוף ויטלם על הביקור שקיים ב[[הרפובליקה העממית של סין|סין הקומוניסטית]] ב-[[1972]], אך זמן קצר לאחר מכן הכריז [[נשיא ארצות הברית]], [[ריצ'ארד ניקסון]] על [[ביקור ניקסון בסין|ביקור המתוכנן בסין]].{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/mcmahon/in-office.aspx "In office – William McMahon – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
במהלך תקופת כהונתו של מקמהון, הצטרף נביל בונר לסנאט והיה לאבוריג'יני הראשון שהיה חבר בבית המחוקקים האוסטרלי.{{הערה|שם=לוח|1=[http://primeministers.naa.gov.au/timeline/results.aspx "Timeline – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}} בונר נבחר ב-[[1971]] מטעם המפלגה הליברלית כדי לתפוס מקום פנוי בסנאט וחגג את נאום הבכורה שלו בהטלת [[בומרנג]] על מדשאות בניין הפרלמנט. הוא ניצח בבחירות של [[1972]] ושירת כסנאטור מטעם המפלגה הליברלית במשך 12 שנים. הוא היה פעיל בעיקר בתחום הרווחה ובנושא זכויותיהם של האבוריג'ינים, הוכיח את עצמו כסנאטור בעל חשיבה עצמאית ולעיתים חצה את הקווים בהצבעות.{{הערה|1=[http://www.curriculum.edu.au/cce/default.asp?id=15275 "Civics - Neville Bonner (1922–1999)". Curriculum.edu.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
לאחר ניצחונו של ויטלם, המשיך גורטון לקחת חלק פעיל בהגשת עתירות באופוזיציה למען חקיקה לטובת ה[[הומוסקסואליות|הומוסקסואלים]]. בבחירות של [[1974]] הוביל בילי סנדן את המפלגה הליברלית מול הלייבור, שניצחה בבחירות. כאשר ניצח פרייזר בהתמודדות מול סנדן על מנהיגות המפלגה ב-[[1975]], יצא גורטון מהחדר.{{הערה|1=-[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/gorton/after-office.aspx "After office – John Gorton – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
===ממשלת פרייזר===
{{ערך מורחב|מלקולם פרייזר}}
לאחר התפוצצות פרשת ההלוואות של [[1974]] –[[1975]], טענה הקואליציה של המפלגה הליברלית ומפלגת הכפר בהנהגתו של פרייזר, כי ממשלת ויטלם לא ראויה לכהן ועיכבה את העברתם של חוקים בעלי השלכה כספית בסנאט, עד שהממשלה תחליט על עריכת בחירות חדשות. ויטלם סירב לדרישה והתעקשותו של פרייזר הובילה ל[[גוף ויטלם#המשבר החוקתי של 1975 ופיטורי ויטלם|משבר החוקתי של 1975]]. המבוי הסתום הגיע לסיומו כאשר ממשלת ויטלם הודחה על ידי [[המושל הכללי של אוסטרליה|המושל הכללי]], [[סר]] [[ג'ון קר]] ב-[[11 בנובמבר]] [[1975]] ופרייזר מונה להיות ראש הממשלה במקומו עד לעריכת הבחירות. בבחירות זכה פרייזר בניצחון סוחף.
פרייזר המשיך לקיים כמה מהרפורמות החברתיות מתקופת ויטלם, במקביל לשאיפתו לשמור על ריסון תקציבי. אחד מחברי הממשלה היה נביל בונר וב-[[1976]] אישר הפרלמנט את חוק זכויות הקרקע של האבוריג'ינים, שלמרות שהיה מוגבל רק ל[[הטריטוריה הצפונית|טריטוריה הצפונית]], אישר זכות חכירה שאין להפקיעה לכמה משטחי האדמה המסורתיים של האבוריג'ינים. פרייזר הקים את תחנת השידור הרב-תרבותית, ה-SBS, הסכים לקבל פליטים וייטנאמים, התנגד לשלטון ה[[אפרטהייד]] של המיעוט הלבן ב[[דרום אפריקה]] וב[[רודזיה]] והתנגד להתפשטותה של ברית המועצות. תכנית רפורמה כלכלית משמעותית לא הופעלה בכל מקרה. ב-[[1983]] כבר הייתה הכלכלה האוסטרלית במצב של מיתון, במקביל להשפעות של הבצורת הקשה. פרייזר קידם את הזכויות של המדינות וממשלתו סירבה לנצל את סמכותה כממשלה פדרלית כדי לעצור את בנייתו של סכר פרנקלין ב[[טסמניה]] ב-[[1982]].{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/fraser/in-office.aspx "In office – Malcolm Fraser – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
ב-[[1977]] פרש השר מהמפלגה הליברלית, דון צ'יפ, כד להקים את המפלגה הסוציאל-ליברלית החדשה, "האוסטרלים הדמוקרטים". בבחירות של [[1977]] ו-[[1980]] נחל פרייזר נצחונות משמעותיים נוספים ובבחירות של [[1983]] הוא הובס על ידי מפלגת הלייבור בהנהגתו של [[בוב הוק]].{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/hawke/ "Robert Hawke – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
===באופוזיציה הפדרלית וההצלחה במדינות===
תקופה של פילוג עברה על המפלגה הליברלית בעת שהתמודדו על ההנהגה שר האוצר לשעבר, [[ג'ון הווארד]] ושר החוץ לשעבר, אנדרו פיקוק. בראשית שנות התשעים הייתה הכלכלה האוסטרלית שרויה במיתון. ב-[[1922]] הגיע שיעור האבטלה ל-11.4%. בהנהגתו של ג'ון יוסון הציגה המפלגה הליברלית שהייתה אז באופוזיציה תכנית לרפורמה כלכלית כחלק ממצעה לבחירות של [[1993]], כולל הנהגתו של מס שירותים וסחורות. בבחירות אלה ניצח ראש הממשלה מטעם הלייבור, [[פול קיטינג]].
ברמה המדינתית, היו לליברלים הצלחות למשך תקופות ארוכות למעט [[קווינסלנד]], שם הם זכו במספר מושבים נמוך במעט מזה של המפלגה הלאומית (שמה החדש של מפלגת הכפר). בויקטוריה היו הליברלים בשלטון מ-[[1955]] ועד [[1982]]. ב-[[1992]] הוביל ג'ף קנת את הליברלים בויקטוריה בחזרה לשלטון וכיהן כראש ממשלת המדינה עד [[1999]]. באוסטרליה הדרומית הייתה בשלטון שותפות של המפלגה הליברלית ומפלגת הכפר משנת [[1932]] ועד [[1965]] ומשנת [[1979]] ועד [[1982]]. ב-[[1993]] שבה שם הקואליציה לשלטון ומשלה עד שנת [[2001]]. שותפות דומה הייתה בטריטוריה הצפונית בין השנים [[1978]] – [[2001]]. באוסטרליה המערבית הייתה המפלגה הליברלית לסירוגים בשלטון מאז שנת [[1947]].
בניו סאות' ויילס לא הייתה המפלגה הליברלית זמן רב בשלטון בהשוואה למפלגת הלייבור. רק שלושה מנהיגים של הסניף המקומי הובילו את מפלגתם בחזרה מהאופוזיציה. רוברט אסקין, שהיה ראש ממשלת המדינה בין השנים [[1965]] – [[1975]], ניק גריינר, שעלה לשלטון ב-[[1988]] והתפטר ב-[[1992]] ובארי או'פארל שהוביל את המפלגה לאחר 16 שנים באופוזיציה בחזרה לשלטון ב-[[2011]].
בבחירות לרשויות המקומיות לא נוהגת המפלגה להציג מועמדים באופן רשמי, אם כי רבים מחבריה מתמודדים כעצמאיים.
===ממשלת הווארד===
{{ערך מורחב|ג'ון הווארד}}
בבחירות של [[1996]] הפסיד ראש הממשלה מטעם הלייבור, [[פול קיטינג]] לליברלים בהנהגת [[ג'ון הווארד]]. עד אז היו הליברלים באופוזיציה 13 שנים.{{הערה|1=[http://primeministers.naa.gov.au/primeministers/keating/in-office.aspx "In office – Paul Keating – Australia's PMs – Australia's Prime Ministers". Primeministers.naa.gov.au. Retrieved 21 June 2012.]}} כשהווארד מכהן כראש הממשלה, פיטר קוסטלו כשר האוצר ואלכסנדר דאונר כשר החוץ, החזיקה ממשלת הווארד בשלטון עד לתבוסתם לקווין ראד בבחירות [[2007]].
באופן כללי שמרה המפלגה הליברלית בהנהגתו של הווארד על מדיניות חברתית שמרנית, הפחתת החוב, שמירה על הקשרים עם חבר העמים הבריטי ועל הברית עם ארצות הברית, אך תקופת כהונתו כראש הממשלה עמדה בסימן של עלייה חדה בהיקף הסחר עם אסיה והרחבת ההגירה הרב-גזעית. ממשלת הווארד חתמה על הסכם הסחר החופשי עם ממשל [[ג'ורג' ווקר בוש|בוש]] ב-[[2004]].{{הערה|שם=לוח}}
הווארד נבדל בקודמו בתפקיד מטעם הלייבור, פול קיטינג, בתמיכתו במוסדות המסורתיים של אוסטרליה כמו [[המלוכה האוסטרלית]], קיומו של [[יום אנזא"ק]], ועיצובו של [[דגל אוסטרליה]], אך כמו קיטינג, הוא דחף ל[[הפרטה]] של התשתיות הציבוריות ולהנהגתו הנרחבת של מס צריכה. בעת כהונתו של הווארד התרחשו [[פיגועי 11 בספטמבר]]. ממשלת הווארד הפעילה את ברית ANZUS בתגובה לפיגועים ותמכה במלחמותיה של ארצות הברית ב[[אפגניסטן]] וב[[עיראק]].
בבחירות הכלליות של [[2004]] חיזקה המפלגה הליברלית את הרוב שלה בבית התחתון ויחד עם שותפותיה לקואליציה הייתה לממשלה הראשונה מזה 20 שנה שהיה לה רוב מוחלט בסנאט. שליטה זו בשני בתי הפרלמנט אפשרה את קיומם של תהליכי החקיקה בלי צורך לשאת ולתת עם חברי פרלמנט עצמאיים או עם מפלגות קטנות.
ב-[[2005]] אמר הווארד:
{{ציטוט|תוכן=כאשר מוניתי להיות ראש הממשלה לפני תשע שנים, האמנתי שאומה זו הגדירה את תפקידה העולמי באופן צר מדי. ממשלתי איזנה מחדש את מדיניות החוץ האוסטרלית כך שתשקף בצורה טובה יותר את השילוב של ההזדמנויות ההיסטוריות, הגאוגרפיות, התרבותיות והכלכליות שארצנו מייצגת. עם חלוף הזמן נעשיתי משוכנע יותר שאין בפנינו בחירה בין ההיסטוריה והגאוגרפיה שלנו".{{הערה|1=[http://au.chineseembassy.org/eng/xw/t190220.htm "Transcript of the Prime Ministerthe Hon John Howard Mpaddress to the Lowy Institute For International Policy". Au.chineseembassy.org. Retrieved 21 June 2012.]}}}}
בבחירות של [[2007]] נחלה ממשלת הווארד תבוסה ומאז ועד לבחירות באוסטרליה המערבית שהתקיימו ב-[[2008]] הייתה המפלגה הליברלית באופוזיציה הן בפרלמנט הפדרלי והן בפרלמנטים של כל המדינות. נושא המשרה הבכיר ביותר מטעם המפלגה בכל אוסטרליה היה אז ראש עיריית [[בריזביין]], קמפבל ניומן. מצב זה הגיע לסיומו כאשר ב-[[2008]] נבחר קולין ברנט להיות ראש ממשלת אוסטרליה המערבית.
===לאחר הווארד===
לאחר הבחירות של [[2007]] נבחר ברנדן נלסון להיות מנהיג המפלגה הליברלית. ב-[[16 בספטמבר]] [[2008]] איבד נלסון את תפקידו למלקולם טרנבול.{{הערה|1=[http://www.smh.com.au/articles/2008/09/16/1221330800745.html Hudson, Phillip (16 September 2008). "Get behind Turnbull: Nelson tells Libs". Sydney Morning Herald. Retrieved 16 February 2009.]}} ב-[[1 בדצמבר]] [[2009]] נוצח טרנבול בבחירות על מנהיגות המפלגה על ידי [[טוני אבוט]].{{הערה|1=[http://www.abc.net.au/news/2009-12-01/shock-win-for-abbott-in-leadership-vote/1163910 Shock win for Abbott in leadership vote, www.abc.net.au, 1 Dec 2009]}} אבוט הנהיג את המפלגה בבחירות של [[2010]] שבהם עלתה התמיכה בה ובפעם הראשונה מאז הבחירות של [[1940]] היה מצב של תיקו בפרלמנט האוסטרלי.{{הערה|1=[http://www.abc.net.au/news/2010-08-21/voters-leave-australia-hanging/952682 "Voters leave Australia hanging" ABC News, 21 August 2010]}}
במהלך אותה שנה, שיפרה המפלגה את מצבה בבחירות המדינתיות בטסמניה ובאוסטרליה הדרומית והצליחה להרכיב ממשלה בויקטוריה. במרץ [[2011]] זכתה הקואליציה המשותפת הליברלית-לאומית בבחירות בבניו סאות' ויילס בתוצאה שהייתה הטובה ביותר בבחירות המדיניות באוסטרליה מאז מלחמת העולם השנייה.{{הערה|1=[http://www.smh.com.au/nsw/state-election-2011/bleakest-hour-is-one-for-the-history-books-20110327-1cbyi.html "Bleakest hour is one for the history books". The Sydney Morning Herald. 28 March 2011.]}} ב-[[2008]] התמזגה המפלגה הליברלית עם המפלגה הלאומית בקווינסלנד. במרץ [[2012]] השיגה מפלגה זו ניצחון סוחף היסטורי בהנהגתו של ראש עיריית בריזביין לשעבר, קמפבל ניומן.{{הערה|1=[http://www.brisbanetimes.com.au/queensland/state-election-2012/he-who-dares-wins-as-lnp-celebrates-in-style-20120324-1vruc.html "LNP Celebrate Campbell Newman Queensland Election Victory". Brisbanetimes.com.au. Retrieved 21 June 2012.]}}
===ממשלת אבוט===
{{ערך מורחב|טוני אבוט}}
בבחירות הפדרליות שנערכו בספטמבר [[2013]] הצליח אבוט להוביל את מפלגתו לניצחון סוחף ולסיום 6 שנות שלטון של מפלגת הלייבור<ref>[http://glz.co.il/1064-25991-HE/Galatz.aspx ראש ממשלה חדש ושמרני לאוסטרליה]</ref><ref>[http://news.walla.co.il/?w=/16/2676281 הבחירות לפרלמנט באוסטרליה: ניצחון מוחץ לשמרנים]</ref><ref>[http://www.israelhayom.co.il/article/115035 מהפך בבחירות באוסטרליה: ניצחון לליברלים־שמרנים]</ref>. בנאום הניצחון הכריז על הקמת קואליציה משותפת עם המפלגה הלאומית בראשותו של וורן טראס, שמונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התחבורה והתשתיות; ג'ו הוקי מונה לשר האוצר ו[[ג'ולי בישופ]] מונתה לתפקיד שרת החוץ של אוסטרליה. ב-[[18 בספטמבר]] [[2013]] הושבע אבוט לראש ממשלה והחל בכהונתו.
==ראשי הממשלה מטעם המפלגה הליברלית==
| |||