מבצע לפיד – הבדלי גרסאות

עם כניסת [[ארצות הברית]] ל[[מלחמת העולם השנייה]] לאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], החלו גורמי צבא אמריקאיים לבחון אפשרויות לפעולה צבאית נרחבת ב[[הזירה האירופית: 1945-1942|זירה האירופית]], שנתפסה על ידי הנהגת ארצות הברית כחשובה יותר מ[[המערכה באוקיינוס השקט|זירת האוקיינוס השקט]]. חלק מפיקוד הצבא האמריקני, בראשות הרמטכ"ל [[ג'ורג' מרשל]], תמך בביצוע נחיתה אמפיבית בחופי [[צרפת]] ובפלישה למערב אירופה כבר בשנת [[1942]]. אולם [[וינסטון צ'רצ'יל]] והפיקוד הצבאי הבריטי סברו כי מדובר בתוכנית שנועדה לכישלון, משום שעדיין לא נוצרו התנאים ההכרחיים לביצועה, ותמכו בביצוע נחיתה אמפיבית בחופי צפון אפריקה, שהייתה כרוכה בסיכונים פחותים בהרבה.{{הערה|ג'פרי בסט, '''צ'רצ'יל''', הוצאת [[עם עובד]], 2000, עמ' 249}} בחלק המזרחי של צפון אפריקה, ב[[מצרים]] וב[[לוב]], נלחמו כוחות [[חבר העמים הבריטי]] ב[[ארמיית השריון אפריקה|כוחות הציר]] תחת פיקוד [[מרשל|גנרל-פלדמרשל]] [[ארווין רומל]] זה כשנתיים. אך בחלקה המערבי שלט הצבא הצרפתי הקולוניאלי, הנאמן למשטר [[צרפת של וישי]], על [[מרוקו]], [[אלג'יריה]] ו[[תוניסיה]], שטחים בעלי חשיבות אסטרטגית רבה, שהבטיחו שליטה על האגן המערבי של הים התיכון.