מלחמת לבנון הראשונה – הבדלי גרסאות

לאחר אירועי [[ספטמבר השחור]] ב-[[1970]] התבססו [[טרור פלסטיני|ארגוני הטרור הפלסטינים]] ב[[דרום לבנון]], על רקע חולשת הממשלה הלבנונית, וביצעו התקפות ופיגועי טרור בגבול הצפוני של ישראל. ב[[מבצע ליטני]] בשנת 1978, נכנסו כוחות צה"ל לדרום לבנון וניהלו עימותים עם אנשי [[אש"ף]]. בעקבות המבצע הוסכם על פרישׂת כוחות [[יוניפי"ל]] שיחצצו בין ארגוני הטרור וגבול ישראל. ארגוני הטרור הגיבו בהצטיידות ב[[קטיושה|קטיושות]] ותותחי 130 מ"מ, בהם השתמשו לירי על [[אזרח (דיני מלחמה)|אזרחים]] ישראליים. השליח האמריקני [[פיליפ חביב]], הצליח להביא להפסקת אש בין ישראל ואש"ף ב-[[24 ביולי]] [[1981]]. כבר קודם לכן החל צה"ל, בהובלת הרמטכ"ל [[רפאל איתן]] ואלוף פיקוד הצפון [[אביגדור בן-גל]] ובתמיכת ראש הממשלה ושר הביטחון, [[מנחם בגין]], בתכנון מבצע צבאי לחיסול ארגוני הטרור בלבנון.

ב-[[3 ביוני]] [[1982]] התבצע ניסיון התנקשות ב[[שגריר]] ישראל ב[[בריטניה]], [[שלמה ארגוב]], על ידי מחבלים פלסטינים, מארגונו של [[אבו נידאל]]. ממשלת ישראל החליטה לנצל את ההזדמנות לשיםולפתוח קץ לנוכחות [[אש"ף]] בדרום לבנוןבמלחמה. [[חיל האוויר הישראלי]] הפציץ תשעה מתקנים של אש"ף בלבנון ב-[[4 ביוני]], חרף הסכם שביתת הנשק של יולי [[1981]], ואש"ף הגיב בהפגזה כבדה של כ-500 רקטות על יישובי צפון ישראל והשתמש בכוחות השריון הקטנים של הארגון לתקיפת גבול ישראל, דבר שהכשיר את פתיחת מלחמת לבנון.