דוד חבקין – הבדלי גרסאות

נוספו 12 בתים ,  לפני 7 שנים
מ
בוט החלפות: פורמלי, \1היות ש, מוזיק, ברית המועצות
אין תקציר עריכה
מ (בוט החלפות: פורמלי, \1היות ש, מוזיק, ברית המועצות)
חבקין נולד ב-1930. ב-[[1954]] החל לארגן קבוצות של מאות צעירים שנפגשו באזור בית הכנסת הגדול ב[[מוסקבה]] לשיחות ולפעילויות שונות בנושא ה[[יהדות]]. ב-[[1958]] התכנסו והשתתפו ב[[ראש השנה]] וב[[שמחת תורה]] כאלף יהודים בפעילויות שארגן חבקין. באותה שנה נסע גם ל[[גאורגיה]] לפעילות בנושא העלייה. כשחזר למוסקבה, נאסר וישב בכלא ה[[סובייטי]], באשמת הפצת תעמולה ציונית. הוא השתחרר מהכלא ב-[[1963]].
 
עם שחרורו מן המאסר חזר לפעילות יהודית, נסע לערים שונות ונפגש עם יהודים רבים הכמהים לשמוע על [[מדינת ישראל]]. ב[[מוסקבה]] פתח את ביתו למפגשים של עשרות יהודים, על מנת למשוך יהודים נוספים למעגל הפעילות היה נוהג להסתובב עם רשמקול המשמיע מוסיקהמוזיקה ישראלית או עם עיתון או ספר עם אותיות עבריות. הוא האמין שיהודים צריכים להפסיק לפחד וזכותם לממש את זהותם היהודית ואת זכותם לעלות לישראל. היות ודורשדור המבוגרים היה עדיין זהיר וחרד מן השלטונות כיוון את עיקר מאמציו לדור הצעיר. בכוח השפעתו הכריזמטית היו רבים משתחררים מן הפחד ומפסיקים להתבייש במוצאם היהודי. את המצטרפים החדשים היה משכנע להעביר את המסר לחבריהם ומכיריהם וכך גרם לגידול מהיר של מעגל המעורבים בפעילות יהודית.
 
[[מלחמת ששת הימים]] הביאה להתעוררות לאומית בקרב יהודים רבים בברה"מבברית המועצות. הודות לפעילותו המוקדמת של חוג מצומצם של פעילים שבו לחבקין היה תפקיד מרכזי, להתעוררות זו היו ערוצים מוכנים מראש: צינורות תקשורת, מקומות מפגש, חומרים להפצה. רבבות זרמו לבית הכנסת במוסקבה בחג שמחת תורה ב-1967. בסוף שנות ה-60 מספר היהודים שהתאספו ליד בית הכנסת הגיע ל-20,000. באביב 1969 הגה רעיון של הקמת וועד התאום הכול-ארצי של פעילי העלייה מערים שונות. המפגש הראשון של הוועד התקיים באוגוסט 1969 ובו נדונו מרכיבי הפעילות השונים. במפגש הביע חבקין התנגדות נחרצת להקמת מסגרת פורמאליתפורמלית מחתרתית של הפעילות וטען שבמציאות הסובייטית רק מאבק גלוי וללא מסגרות פורמליות כלשהן יכול להביא לתוצאות רצויות. עמדה זו שהתקבלה על ידי הרוב הבטיחה את הצלחתה של התנועה בהמשך.
 
השלטונות הכירו בהשפעתו של דוד חבקין על הרחוב היהודי ובחרו לתת לו היתר יציאה לישראל בספטמבר [[1969]]{{הערה|{{מעריב||דרורה ודוד נפגשו בירושלים|1970/11/20|01900}}}}. חבריו לפעילות יהודית ציונית חששו כי עם עזיבתו תדעך הפעילות, אבל התשתית ודרכי הפעולה שהנהיג יצרו בסיס איתן להמשך ולגברת הפעילות. בישראל המשיך חבקין להיות בקשר עם חבריו מברית המועצות ולקבל את פניהם של אלו שעלו אחריו, בהם [[גרישה פייגין]]{{הערה|{{דבר|רות אלכסנדרוביץ וגרישא פייגין|שנה אחרי הרעש|1972/02/25|03800}}}} ו[[סילווה זלמנסון]]{{הערה|{{מעריב|רחל פרימור|סילווה זלמנסון באה הביתה|1974/09/11|00200}}}}.