פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 66 בתים ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
|דמויות=לאה{{ש}}חנן{{ש}}עזריאל ממירופול{{ש}}המשולח
|מוזיקה=
|מקום ההתרחשות=[[מירופיל|מירופול]], [[ווהלין]]
|תקופת ההתרחשות=[[ווהלין]], שלהי המאה ה-19
|מדינה={{דגל|האימפריה הרוסית}} [[רוסיה הקיסרית]]
|סוגה=טרגדיה דרמטית
*'''סנדר בן הניא''' – אביה של לאה, עשיר גדול.
*'''המשולח''' – שליח מסתורי וחסר שם.
*'''הרב עזריאל בן הדסה''' – [[אדמו"ר]] המתגורר במירופולב[[מירופיל|מירופול]].
*'''ניסן בן קרינה''' – אברך שהכיר את עזריאל, מת בדמי ימיו.
*'''הרב שמשון''' – [[מרא דאתרא]] דמירופול.
===מערכה ראשונה===
''העלילה לפי הגרסה המקובלת בתרגום ביאליק''.{{ש}}
הסיפור מתרחש בשלהי המאה ה-19, לאחר 1882 (שנת פטירתו של "[[דוד טברסקי מטולנה|ר' דוד'ל מטלנא]], זכרונו לברכה..." המוזכר בפתיחה), בעיירה בריניץ שמשתמע כי היא סמוכה למירופולל[[מירופיל|מירופול]] שב[[ווהלין]].
 
בבית-הכנסת יושבים שלושה בטלנים, מספרים סיפורי צדיקים ועל העוצמה שמקנה תורת הקבלה לבקיאים בה. יחד עמם יושב המשולח, שליח מוזר המגלה ידע חריג בנושא. לשיחתם מצטרף גם חנן, בחור ישיבה הידוע כעילוי שמלחשים עליו כי גם הוא עוסק בקבלה מעשית אסורה. הם עוברים לעסוק בשידוכיה של לאה, בת סנדר הגביר, שאביה מערים ללא הרף דרישות על אבות החתנים המוצעים לה; ניכר כי חנן מאוהב בה. כשמספר מישהו ששוב דחה סנדר חתן לבתו, עולץ חנן. אך אז מגיע סנדר בעצמו ומודיע כי התפשר לבסוף וחתם על [[תנאים (אירוסין)|התנאים]]. חנן מזדעזע וצונח ארצה. האחרים, חוגגים, מנסים להעירו; הם מבחינים בבהלה כי נפטר.
בשנת 1912 החלה לפעול משלחת [[אתנוגרפיה|אתנוגרפית]] בראשות אנ-סקי ב[[פודוליה]] וב[[ווהלין]] שב[[תחום המושב]], במטרה לתעד את תרבותם ואת מסורותיהם של יהודי האזור, שהלכו ונכחדו בהשפעת ה[[מודרנה]]. המשלחת מומנה על ידי הברון ולדימיר זאב וולף גינצבורג, בנו של [[הוראצי גינצבורג]], ונקראה על שם האב. אנ-סקי יצא לדרך עם [[שמואל שרירא]], שתיאר בטור בעיתון "[[דבר (עיתון)|דבר]]" מה-8 בנובמבר 1940, תחת הכותרת "עם אנסקי במסעותיו", כיצד שמעו שניהם על אדמו"ר מקומי שעסק בהוצאת דיבוקים:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=[...] וכשמדברים על אנסקי, אי אפשר מבלי להזכיר את "הדיבוק"... כאן רוצה אני לספר על עיר מולדתו של "הדיבוק"... עיירה קטנה בשם מירופול... החצויה לשניים, חלק אחד נקרא מירופול והשני - קמינקה... בקמינקה זו חי לפנים צדיק גדול ומפורסם בשם ר' שמואל <small>(שמואל השני מ[[חסידות קמינקא-מיראפאל|קמינקא-מיראפאל]], נפטר ב-18431843–1778)</small>... על צדיק זה מספרים סיפורי מעשיות של ניסים ונפלאות למאות. אולם במיוחד מרובים הם הסיפורים על גירושי דיבוקים ועל החטאים שגרמו להם... וסיפורי מעשיות אלה אסף אנסקי והם שימשו לו חומר ל"הדיבוק"... ר' שמואל מקמינקה הוא ה[[ארכיטיפ|פרוטוטיפוס]] של ר' עזריאל ממירופול.|}}
 
אנ-סקי החל בחיבור "הדיבוק" כנראה לקראת סוף 1913, בשפה הרוסית. האזכור לראשון ל"הדיבוק" מופיע במכתבו של הברון ולדימיר גינצבורג לאנ-סקי מה-12 בפברואר 1914: "אני מודה לך על מכתבך מה-24 בינואר, ועל כתב-היד שקיבלתי למחרת... הוא שבה אותי, ולא יכולתי להניחו מידי עד שהגעתי לעמוד האחרון... "הדיבוק" מייצג עבורי ביטוי אמנותי, פואטי אך מציאותי של כל מה שעניין אותי ואותך בשנתיים-שלוש האחרונות... אך אתה מצפה לניתוח מעמיק הן מהבחינה האמנותית והן מהבחינה הטכנית-תיאטרלית... לכך אינני מוכשר... מה גם שאני נוטה מדי לשפוט את עבודתך כמושלמת ממילא." בעצת ידידים, החליט אנ-סקי לתרגם בעצמו את הטיוטה מרוסית ל[[יידיש]].{{הערה|קרייבנס, עמ' xxvi, 362.}}