פיליפ השני, מלך צרפת – הבדלי גרסאות

יחסיו של פיליפ אוגוסט עם האפיפיור אינוקנטיוס השלישי היו מורכבים מאוד; ספק אם יחסיו של המלך הצרפתי היו כה בעייתיים תחת כהונתו של אפיפיור אחר. אינוקנטיוס השלישי נחשב לאפיפיור פוליטי מאוד, שלא הסתפק בתפקידו הדתי כ"ממלא מקומו של ישו עלי אדמות", אלא שאף גם לשלטון עולמי. בימיו הגיעה הכנסייה לשיא כוחה והשפעתה גם בעניינים שנחשבו עד אז לעניינים ארציים מובהקים. פיליפ אוגוסט נתן לכנסייה את הכבוד הראוי לה, אך לא מעבר לכך. הוא סירב בכל תוקף, כאמור, להתיר לאפיפיור להתערב בענייניה הפנימיים של צרפת, ופעמים רבות מחה על כך בתקיפות. עם זאת, לפיליפ היה יתרון גדול מעל למלכים אחרים, בזכות מורשת אבותיו אשר פיתחו מערכת יחסים טובה מאוד עם הכנסייה ברומא. הטיפול התקיף של פיליפ בנושא ה[[המינים בנצרות|מינות]] היה פועל יוצא של המדיניות הזאת, הוא נלחם במינות בנחלות שהיו בשליטתו הישירה בצורה התקיפה ביותר מבין המלכים בתקופתו. בצפון צרפת, שם השלטון המלכותי היה חזק יחסית, הצליח פיליפ להשתלט על כתות המינות ללא קושי מיוחד, אך בתקופתו החלה להתגבר בדרום המדינה "[[קתרים|המינות הקתרית]]". הקתריזם התפשט לכל רחבי [[אירופה]] המערבית, אך הכה את השורש העמוק ביותר באזור הדרומי של צרפת, שם זוהה יותר כ"המינות האלביגנזית". מינות זו התפתחה דווקא שם בשל יחס סלחני של האצולה המקומית באזור. עד לתקופתו של פיליפ לא הייתה כמעט דריסת רגל מלוכנית באזור זה, שהיה עצמאי מאוד, ובכך נתן קרקע פורייה להתפתחות רעיונות מלוכניים אלטרנטיביים לכנסייה. נזיר קתולי סיפר כי "כה רב היה כוחה (של המינות האלביגנזית) עד שכל זרעי האמונה של עם זה נראו [[עשבים שוטים (ביטוי)|עשבים שוטים]] של מינות". הרוזן [[ריימונד מטולוז]], שהיה השליט המרכזי ביותר של האזור חשש להתמודד עם המינות בשל ממדיה הגדולים, ולכן נחשד על ידי הכנסייה כבעל גישה אוהדת לאלביגנזים. כאשר אינוקנטיוס הגיע למסקנה כי עליו לפעול לדיכוי בכוח של המינות, פנה לעזרתו של פיליפ אוגוסט ואף הבטיח לו בתמורה הבטחות טריטוריאליות. ברם, פיליפ שהיה זהיר מאוד במהלכיו לא התפתה לקבל את ההצעה, שכן לא הכיר כלל בסמכותו של האפיפיור להבטיח הבטחות מסוג זה. בינואר [[1208]] נרצח שליח הלגאט האפיפיורי, [[פטרוס מקאסטלנו]] (Castelnau), דבר שגרם לאינוקנטיוס להכריז על מסע צלב נגד האלביגנזים. פיליפ, למרות פנייה נוספת של האפיפיור, עמד בסירובו להשתלב באופן אקטיבי במיגור המינות, ובמקומו נטל את המשימה [[סימון הרביעי דה מונפור]]. הסיבה שהניעה את פיליפ, בסופו של דבר, לשלוח את בנו לואי למערכה, הייתה סיבה פוליטית ולא דתית. מעורבותו של מלך [[אראגון]], [[פדרו השני מלך אראגון|פדרו השני]], שנלחם לצד האלביגנזים לא יכלה להשאיר את פיליפ אדיש. עם זאת, חלקו של פיליפ בדיכוי מינות זו היה שולי.

במסגרת סקירת יחסיו של פיליפ עם הכנסייה, נראה שפיליפ היה תומך נלהב של פיתוח [[האוניברסיטה של פריס]], שם היוו לימודי התאולוגיה את המקצוע העיקרי. במהלך כהונתו הייתה פריחה גדולה של מוסד זה. כמו כן, הלך פיליפ לקראת הכנסייה בכך שאיפשר חופש רב יותר בבחירות כנסייתיות מאשר קודמיו, ובהשוואה למלכים אחרים בתקופתו, כך שבאופן כללי היו לאינוקנטיוס סיבות מעטות לבוא בטענות כלפי פיליפ. ניתן לומר כי המקורות מלמדים שאינקונטיוס רכש הערכה כלפי פיליפ, ועל אף שהיה שייך לשושלת הקאפטינגית, אינוקנטיוס ראה והתייחס אליו כ"צאצא ישיר של השושלת הקרולינגית". בפורמולת הפתיחה של מכתב שפנה לפיליפ בשנת [[1204]] הוא מכנה אותו "בננו המהולל ביותר בכריסטוס פיליפ מלך הפרנקים המצוין...". הפרנקים היו הראשונים מבין השבטים הגרמאניים שקיבלו על עצמם את הדת הקתולית. התואר "מלך הפרנקים" הוא תואר שנושא עמו הרבה הילה ומסורת הן מבחינה טמפוראלית והן מבחינה דתית בכל מה שקשור לדת הקתולית.

העילה העיקרית למערכת היחסים הרעועה של פיליפ עם האפיפיור נבעה מהמחלוקת סביב התרת נישואיו של פיליפ עם אשתו השנייה, אינגבורג מ[[דנמרק]], אחותו של [[קנוט הרביעי מלך דנמרק]]. לדנים היו תביעות לכתר האנגלי עוד מימיו של [[קאנוט הגדול]], שמלך באנגליה בין השנים [[1016]]-–[[1035]]. נישואיו של פיליפ עם אינגבורג השתלבו היטב עם שאיפותיו לכיבוש אנגליה, מה גם שלדנים היה צי ימי גדול, דבר שחסר מאוד בצבאו של פיליפ והיה הכרחי במקרה ופיליפ היה מממש את כוונותיו לפלוש לאי השכן. אין בידינו מידע ברור מדוע פיליפ נהג בניגוד לעצת מקורביו כאשר החליט לפעול להתרת נישואיו לאינגבורג, כמעט מיד בתום ליל הכלולות. סביר להניח שמאחורי רצון זה עומדות סיבות אישיות. כל ניסיונותיהם של מקורביו של פיליפ לשכנעו לחזור בו מהחלטתו לגבי יחסיו עם אינגבורג עלו בתוהו. הוועידה הכנסייתית שפיליפ כינס בראשות דודו, הארכיבישוף של [[ריימס]], קיבלה את טיעוניו של פיליפ והתירה את הנישואין על רקע קירבה משפחתית בדרגה אסורה על פי האמונה הנוצרית. הדנים פנו לאפיפיור [[סלסטינוס השלישי]], שפסק לטובתם וביטל את ביטול הנישואין. במקביל נשא פיליפ את אגנס אשתו השלישית. נישואין אלה מעולם לא זכו להכרה של הכנסייה ברומא, והן סלסטינוס והן אינוקנטיוס גינו את פיליפ על כך שנישא בשלישית בטרם הוסדרו באופן סופי עניין נישואיו לאינגבורג.