|
לאחר [[מלחמת הבלקן הראשונה|מלחמות הבלקן]] בשנים [[1912]]-{{כ}}[[1913]] נאלצו העות'מאנים לוותר על מערב תראקיה אשר נמסרה לידי בולגריה. קו הגבול בין שתי המדינות חפף במידה רבה את קו הגבול הנוכחי בין טורקיה ליוון ובולגריה, לאורך נהר המריצה. בולגריה זכתה במוצא אל [[הים האגאי]] אך נאלצה לוותר עליו, ועל מערב תראקיה כולה, ולמוסרה ליוון לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]]. בכך נקבעו הגבולות השרירים בתראקיה כיום.
==ראו גם==
=== היהודים בתראקיה בזמן מלחמת העולם השנייה ===
באפריל 1941 מדינות הציר תקפו את יוגוסלביה ויוון, ותראקיה עברה להיות תחת שלטון הצבא הבולגרי. ההבולגרים שלטו בתראקיה מכיבושה על ידי הגרמנים ועד לכניעתה של בולגריה.
בשלושת הימים הראשונים לכיבוש, בזזו
הגרמנים כמה חנויות של יהודים. גם מדירותיהם נטלו כול העולה על רוחם. על פתחיהן של
כמה חנויות נראו שלטים: "ליהודים, לסרבים ולכלבים הכניסה אסורה."
ב26 לאוגוסט 1942 הקימה ממשלת בולגריה קומיסריון לעניינייהודים וב3 בספטמבר העמדה בראשו את אלכסנדר בלב. מושבו של הקומיסריון היה בסופיה.הקומיסריון פתח סניפים ומינה נציגים בחרבי תראקיה. הקומיסריון היה בקשרהדוק עם הצירות הגרמנית בסופיה ועם הגסטאפו.
תקציב הקומיסריון מומן מכספי קרן הקהילה היהודית שהוקמה
על ידי חסימת כל חשבונות היהודים בבנקים הבולגריים והעברת כספים מהם אל הקרן, בשיעורים משתנים לפי גובההפקודות.
ממשלת בולגריה חקקה חוקים אנטי יהודיים במסגרת תכניתהלהשבית את הכלכלה היהודית, לשלול מן היהודים את זכויותיהם האזרחיות ולבסוף להשמידם פיסית. ב24 בינואר 1941 הוחק באסיפה הלאומית הבולגרית,החוק להגנת האומה. ב13 בספטמבר התקינה ממשלת בולגריה תקנות לאכיפת החוק. ב15 בפברואר אושרו החוק והתקנותעל ידי המלך בוריס השלישי. כל היהודים הוכרזו כאויבי המדינה וחוק זה נועד להגן עלהאומה הבולגרית מפניהם ומכאן מקור שם החוק.
בשנת 1942 פורסם חוק לגביית מס חד פעמי מן היהודים שעלפיו הוטל על כל הודי למסור לידי השלטונות חמישית מרכושו. חלה חובה על כל יהודי
להצהיר על רכושו במקרקעים ובמיטלטלים בתביעות מבעלי חוב במזומנים בתכשיטים ברהיטים בכלי בית וכדומה. ועדה מיוחדת בדקה את אמיתות ההצהרה והעריכה את הרכוש מחדש. כל
התרשלות בהצהרה גררה אחריה החרמת רכוש נוסף ואף מעצר. הוועדות הפריזו בהערכת הרכוש כדי להגדיל את סכומי המס.
על יהודי תראקיה הוטלו בנוסף לגזירות הכלכליות גם הגבלות פוליטיות אזרחיות –
1. יהודי תראקיה לא יוכלו לרכוש אזרחות בולגרית.
2. ניטלה מהם הזכות לבחורולהיבחר
3. נשללו מהם משרותיהם במוסדות ובארגונים ממלכתיים, עירוניים, חברתיים ופרטיים.
4. פקעה זכותם לשרת בצבא הבולגרי ותמורת השחרור מן השירות חויבו בתשלום כופר מיוחד.
ב4 בספטמבר 1942 מעל כל בית יהודי בשטחי בולגריה הוטל על
היהודים לקבוע שלט ועליו הרישום "בית יהודי"וכן גם על עסקים יהודים "עסק יהודי". כל זאת ועוד, הוטלה על יהודים מעל גיל 10 לענוד בצד השמאלי של החזה על הבגד טלאי צהוב מגן דוד בקוטר של 3 ס<nowiki>''</nowiki>מ. או תוויות עגולות שבאמצעיתן היה מגן דוד גם היה תקף.
הבולגרים והגרמנים התפנו עתה לתכנון הפתרון הסופי של יהודי השטחים הכבושים: יחד עם תראקיה גם התייחסו בצורה זהה כלפיי יהודי מקדוניה. ב28 ביוני 1942 חוקקה האסיפה הלאומית הבולגרית חוק שהסמיך את הממשלה לנקוט בדרכים לפתרון שאלת היהודים. את המשא ומתן בעניין זה ניהלו השגריר הגרני בסופיה בקרלה ושר הפנים הבולגרי פטר גרבובסקי. הם הגיעו להסכמה עקרונית כי בולגריה תעביר לגרמנים, בשלב הראשון, 20 אלף יהודים רובם מאזורים שסופחו לבולגריה.
<nowiki>ב2 בפברואר הוסכם בין תיאודור דנקנר קצין ס''ס בבולגריה לבין אלכסנדר בלב על הגליית היהודים : '' הרייך מוכן לקבל לידיו את היהודים מבולגריה. מספר היהודים יקבע מראש. ההגליה תתחיל בראשית מרץ 1943. במוגלים יימסרו
לרשויות הצבא הגרמני בנקודות קבועות מראש. עם ההסגרה לגרמנים יאבדו המוגלים את
אזרחותם הבולגרית, אם היו כאלה, ושלטונות בולגריה יחדלו להתעניין בהם ובגורלם.
המוגלים ירכוזו תחילה במחנות רעיים בקרבת תחנת רכבת. הם יורשו לקחת איתם רק
מלבושים ומזון לדרך שתימשך בין עשרה לחמישה עשר ימים. איסוף היהודים במחנות ייעשה
בהפתעה ובבת אחת כדי למנוע בריחה''.</nowiki>
בהסתמך על ההסכם הסביר אלכסנדר בלב לשר הפנים גרבובסקי
כי לצורך איסוף היהודים יש צורך בשיתוף פעולה מלא בין המשטרה לבין הצבא. ליהודים
במחנה ייאמר כי הם מועברים ממחוז אחד של בולגריה למשנהו ולא יירמז להם כי הם
יוסגרו לידי הגרמנים. לאחר 'הגירת' היהודים יוחרם רכושם לטובת המדינה.
<nowiki>ב22 בפברואר נחתם הסכם בכתב על העברת 20 אלף יהודים
לחבלי גרמניה המזרחיים כשלב ראשון. על ההסכם חתמו אלכסנדר בלב בשם בולגריה
ותיאודור דנקנר בשם גרמניה. על פי ההסכם: '' לאחר שההסכם יאושר על ידי ממשלת
בולגריה יוחל בהעברתם של 20 אלף יהודים ללא הבדל גיל ומין. הרייך הגרמני מוכן
לקבלם לטריטוריות שלו במזרח. היהודים לא יורשו לקחתם איתם נשק, מטבע חוץ, מתכות
יקרות ועוד.</nowiki>
היהודים נדחפו לקרונות להובלת בקר ב12 במרץ - בין 50 <ref>{{צ-ספר|מחבר = מתוך הספר קורות יהודי בולגריה כרך ג' שכתב חיים קשלס פרק על :תקופת השואה
פרק חמש – הגליית יהודי טראקיה מאקדוניה ופירוט ב-9 במרץ 1943|שם = |מו"ל = הוצאת דבר בע''מ תל אביב|שנת הוצאה = 1969}}</ref>ל-60 איש [[בכל]] קרון יחד עם החפצים.
הציפיות הייתה רבה והכל נאלצו לעמוד. הם שהו במחנה הריכוז במפעל עד ה-22 למרץ.
תנאי המחנה היו קשים, לא היו בתי שימוש והם קיבלו מנת מזון פעם ביום. הם היו
מקבלים מכות באופן יומיומי משוטרי המחנה ובמיוחד ממפקד המחנה שכונה טטרי ושנהג
להכות בשוט.
בבולגריה קיבלהו הוראה להסיע את יהודי תראקיה עד לגבול. מהשלוח הראשון יצא ב22 במרץ וכלל 1600 נפש. אך הוסיפו במפתיע עוד 800 איש. הרכבת הגיעה לטרבלינקה ב28 במרץ1943. לפי הדוח הגרמני נתקבלו מידי הבולגרים 2334 יהודים, פחות ארבע אשר מתו בדרך.
הרכבת השנייה יצאה ב25 במרץ והגיעה ב31 במרץ. הגיעו
לטרבלינקה 2,399 יהודים. והמשלוח השלישי כלל מספר זהה של יהודים ויצא ב29 למרץ
והגיע ב5 באפריל 1943.:
<sup><sup>[1]</sup></sup> <sup><sup>[1] </sup></sup>חיים קשלס קורות יהודי בולגריה כרך ג' תקופת השואה הוצאת דבר בעמ 1969 תל אביב
פרק חמש – הגליית יהודי
טראקיה מאקדוניה ופירוט ב-9 במרץ 1943
<nowiki>מתוך הספר
קהילת מונסטיר (ביטולה), מקדוניה עיר יהודית עתיקה שהודים אין בעמודים
157-164ה אש טרבלינקה אכלתם \ הוצאת
הספרייה הציונית כתב שלמה אלבוחר תשס''ה 2005 (עמודים 100-101)</nowiki>
<sup><sup>[2]</sup></sup> מתוך הספר "עיר ושמה מונסטיר"
כתב אורי אורן הוצאת נאור תל אביב עמודים 150 עד 155
<sup><sup>[3]</sup></sup> על מחנה
מונפול – מתוך הספר <nowiki>''גאות ושבר – פרקים בתולדות יהודי מקדוניה הווארדארית'' שכתב
ג'</nowiki>ני לבל הוצאת מורשת \ פרק 13 מלחמת העולם השנייה עמודים 210
<references />מתוך הספר "השואה" הוצאת לביא הוא לאור
בע<nowiki>''</nowiki>מ נכתב על ידי כתריאל בן אריה עמוד 89
*
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.gnto.gr/pages.php?pageID=394&langID=2 אודות הקרנבל בתראקיה, מתוך אתר התיירות הרשמי של יוון]
{{פרובינקיות רומיות}}
[[קטגוריה:תראקיה|*]]
[[קטגוריה:טורקיה: היסטוריה]]
| 