היסטוריה של המדע – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Sto bo, 13th.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף במהדורת פקסימיליה של כתב היד '''ספר האבנים''', חיבורו הערבי של אבולאיה (Abolays) על תכונותיהן המיסטיות של האבנים, אשר תורגם לקסטיליאנית על ידי [[מתרגמים עבריים|המתרגם]] יהודה בן משה הכהן, בחצרו של מלך [[ממלכת ספרד|ספרד]] [[אלפונסו העשירי]] ב{{ה|מאה ה-13}}{{הערה|צילום מתוך: Lapidario del rey D. Alfonso X, A. Selfa and H. Rodrigañez y Sagasta (eds.), Madrid 1881.}}]]

'''היסטוריה של המדע''' הוא ענף של חקר ה[[היסטוריה]] העוסק בהתפתחותם של ה[[מדע]] וה[[טכנולוגיה]], ובהשפעתם ה[[תרבות|תרבותית]]ית, ה[[כלכלה|כלכלית]] וה[[פוליטיקה|פוליטית]].

מאפיין חשוב של המחקר הקדם-מדעי (במערב או במקומות אחרים) היה חוסר המוכנות לעסוק ב[[ניסוי|ניסויים]]ים. לדוגמה, [[אריסטו]], אחר מהפילוסופים הטבעיים הפוריים ביותר בעת העתיקה, ערך תצפיות רבות מאוד ב[[טבע]], במיוחד לגבי ההרגלים והתכונות של ה[[צמח|צמחים]]ים והחיות שסביבו. הוא התמקד בחלוקה של הטבע לקטגוריות שונות, והגיע למסקנות שונות לגבי דרך הפעולה של היקום. עד למהפכה המדעית, תאוריות אלו מעולם לא נבחנו בניסויים. עד לאותה תקופה, לא השתמשו כמעט בכלי זה. יש שהאמינו כי התנאים המלאכותיים בניסוי אינם יכולים להביא לתוצאות שדרכם יהיה אפשר להבין את העולם הטבעי האמתי.

[[תרבות|תרבויות]] עתיקות רבות אספו מידע [[אסטרונומיה|אסטרונומי]] באופן מסודר על ידי תצפיות פשוטות. אם כי הם לא הבינו את המבנה האמתי של ה[[כוכב|כוכבים]]ים, הוצעו הסברים תאורטיים רבים.

עם נפילתה של [[הקיסרות הרומית המערבית]], ברוב [[אירופה]] נוצר נתק ממצבורי הידע של העבר. אם כי ב[[האימפריה הביזאנטית|אימפריה הביזאנטית]] עדיין היו מרכזי לימוד ב[[אלכסנדריה]] ו[[קונסטנטינופול]], הידע באירופה המערבית היה מרוכז ב[[מנזר|מנזרים]]ים עד לפיתוחן של ה[[אוניברסיטה|אוניברסיטאות]] ב[[המאה ה-12|מאות ה-12]] ו[[המאה ה-13|ה-13]]. בתחילה, אוניברסיטאות אלו לימדו רק [[תאולוגיה]], אך אישים כמו [[רוג'ר בייקון]] עודדו את לימוד ה[[מדע]]ים גם כן. ההוראה המדעית הייתה מבוססת על עותקים מטקסטים עתיקים שנותרו ב[[מערב אירופה|אירופה המערבית]], במסגרת האסכולה הידועה כ[[סכולסטיקה|סכולאסטית]]. בתוך [[העולם הנוצרי]] הייתה תופעה מוזרה: [[פילוסופיה יוונית]] קלאסית (יחד עם [[אמנות רומית]] ו[[אמנות יוונית|יוונית]], [[ספרות]] ו[[איקונוגרפיה]] דתית) דוכאה, אך יחד עם זאת גם נשמרה.

ה[[סינתזה (כימיה)|סינתזה]] של [[שתנן]] בידי [[פרידריך ווהלר]] פתחה שדה מחקר חדש בכימיה, ועד סופה של [[המאה ה-19]] מדענים כבר יכלו ליצור באופן מלאכותי מאות [[כימיה אורגנית|תרכובות אורגניות]]. בסופה של המאה ה-19 החלו לנצל את מאגרי ה[[דלק|דלקים]]ים של [[כדור הארץ]], לאחר ש[[ציד]] ה[[לווייתןלווייתנאיםן|לווייתנים]] כבר מוצה. עד [[המאה ה-20]], ייצור שיטתי של חומרים מלאכותיים איפשר אספקה קבועה של מוצרים שסיפקו [[אנרגיה]] וחומרים סינתטיים ל[[אופנה|הלבשה]], [[רפואה]], ושימוש יום-יומי.

הפיזיקאי ה[[הונגריה|הונגרי]] [[איגנץ זמלווייס]] הצליח להפחית באורח ניכר סוג מסוים של [[מחלה]] בכך שחייב [[רופא|רופאים]]ים לשטוף את ידיהם לפני שהם [[לידה|מיילדים]] [[אישה|נשים]]. גילוי זה קדם לתאוריית ה[[חיידק|חיידקים]]ים כגורם למחלה. אולם, גילוייו לא הובנו על ידי בני דורו והחלו להיכנס לשימוש רק עם הגילויים של ה[[מנתח]] הבריטי [[יוסף ליסטר]], שב-[[1865]] הוכיח עקרונות ה[[חיטוי]]. עבודתו מבוססת על כמה גילויים חשובים מאוד של ה[[ביולוג]] ה[[צרפת|צרפתי]]י [[לואי פסטר]]. הוא הצליח לקשור בין כמה [[מיקרואורגניזם|מיקרואורגניזמים]] לבין מחלה. גילוי זה הביא למהפכה ב[[רפואה]]. הוא גם המציא את אחת השיטות החשובות ביותר ב[[רפואה מונעת|רפואה המונעת]], כשב-[[1880]] הוא ייצר את ה[[חיסון]] ל[[כלבת]]. פסטר גם המציא את תהליך ה[[פיסטור]], על מנת למנוע התפשטות מחלות דרך [[חלב]] ומאכלים אחרים.

לאחר [[מלחמת העולם השנייה]], [[מילטון פרידמן]] יצר את המושג [[מוניטריזם]]. פרידמן התמקד בשימוש בתאוריית ה[[היצע וביקוש|היצע והביקוש]] של ה[[הכסף בראייה מקרוכלכלית|כסף]] כשיטה לשליטה על הפעילות הכלכלית. ב[[שנות ה-70]] רעיונות אלה יושמו בכלכלה שתומכת בהורדת [[מס|מסים]]ים על מנת להגדיל את כמות ה[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] החופשי לגידול כלכלי.

את נקודת ההתחלה של ה[[פסיכולוגיה]] כמדע ניתן לראות בסוף [[המאה ה-19]]. לרוב רואים את שנת [[1879]] כשנה שבה החלה הפסיכולוגיה להיות לשדה מחקר נפרד, מכיוון שבאותה השנה [[וילהלם וונדט]] ייסד את ה[[מעבדה]] הראשונה שנועדה במיוחד למחקר פסיכולוגי (ב[[לייפציג]]). חוקרים מוקדמים חשובים אחרים הם [[הרמן אבינגהאוס]] (מחלוצי מחקר ה[[זיכרון]]), [[איוואן פבלוב]] (שגילה את תהליך ה[[למידה]] של ה[[התניה קלאסית|התניה הקלאסית]]), ו[[זיגמונד פרויד]]. ההשפעה של פרויד הייתה עצומה, אם כי יותר כסמל [[תרבות]] מאשר ככוח בפסיכולוגיה המדעית. התאוריות של פרויד טענו כי באדם ישנם דחפים [[לא-מודע|לא-מודעים]]ים אינסטקטיביים, וכי ה"עצמי" קיים כקרב תמידי בין הרצונות והציוויים של חלקי ה[[נפש]] – ה[[אגו]], ה[[מודל הנפש הפרוידיאני#אני עליון|סופראגו]] וה[[איד]].

ה[[סוציולוגיה]] כמדע התפתחה בתחילת המאה ה-19 כתגובה אקדמית לאתגר ה[[מודרניות]]: העולם נעשה קטן יותר ויותר מאוחד, ואילו אופן החוויה של אנשים את העולם נעשה יותר מבוזר ומנותק. המטרה של סוציולוגים רבים, ובייחוד של [[אמיל דורקהיים]], הייתה ב[[סטרוקטורליזם]], או בניסיון להבין מה מחזיק [[קבוצה חברתית|קבוצות]] חברתיות יחד, ולפתח "תרופה" להתפרקות חברתית. [[מקס ובר]] התייחס למודרניזציה בעזרת מושג ה[[רציונליזציה]], שהוא האמין כי תכלא אנשים ב"כלוב ברזל" של [[מחשבה]] רציונלית הבנויה סביב מטרות. ישנם סוציולוגים מוקדמים, כגון [[גאורג זימל]] ו[[דו-בוואה]], שהעדיפו לנתח את החברה בעזרת קנה מידה קטן יותר. שיטת המיקרו הזו הייתה חשובה בעיקר בסוציולוגיה האמריקאית המוקדמת, שם התאוריות של [[ג'ורג' הרברט מיד]] ותלמידו [[הרברט בלומר]] הביאו לגישה בסוציולוגיה הידועה כ[[אינטראקציוניזם סימבולי]].

בסוציולוגיה בארצות הברית בשנות ה-40 וה-50 הלכו החוקרים בדרכו של [[טלקוט פרסונס]], שכהרחבה של דורקהיים חשב כי ההיבטים של החברה שמביאים לאינטגרציה מבנית הם לפיכך "פונקציונליים". הגישה הזו למחשבה הסוציולוגית כונתה פונקציונליזם נורמטיבי או [[פונקציונליזם סטרוקטורלי]]. אף שגם בשנות ה-50 סוציולוגים כמו [[ס. רייט מילס]] התנגד לגישתו, רק ב[[שנות ה-60]] החלו לפקפק בה רבים. מספר סוציולוגים טענו כי הגישה הזו מהווה הצדקה לחוסר [[שוויון]] הקיים בסטטוס קוו, ופיתחו את [[תאוריית הקונפליקט]] כתגובה לה. כשהם מקבלים השראה מ[[קרל מרקס]] ומסוציולוגים [[אירופה|אירופאים]] רבים, מצדדי [[גישת הקונפליקט החברתי]] רואים את החברה כזירת מאבק, עם קבוצות שונות שמתחרות ביניהן על משאבים. גם אינטראקציוניזם סימבולי נעשה לנקודה מרכזית במחשבה הסוציולוגית. [[ארווינג גופמן]] ראה אינטראקציות חברתיות כ[[מחזה|הצגה]], שהיחידים מתכוננים אליה, ומנסים להשפיע על ה[[קהל]] שלהם ולהרשים אותו. אם כי שלוש התאוריות האלה הן עדיין המרכזיות ביותר בסוציולוגיה, קיימות רבות אחרות.