בית האופרה של סידני – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Removing Link GA template (handled by wikidata) |
בידל הפייטן (שיחה | תרומות) |
||
שורה 57:
קונכיות הגג, שהן המאפיין הבולט ביותר במבנה בית האופרה, היו בעלות [[גאומטריה]] בלתי מוגדרת בתוכניותיו של אוטזון שהוגשו לתחרות, אולם, בשלב מוקדם של התכנון הסופי, הקונכיות תוכננו כסדרת [[פרבולה|פרבולות]] הנתמכות בצלעות בטון טרומי. אולם מהנדסי הבניין, אובה ארופ ושותפיהם, לא הצליחו למצוא פתרון לבנייתן. יצירת תבניות ליציקת הגג באתר הבנייה נפסלה כאפשרות יקרה מדי, זאת מכיוון שעל פי התוכנית המקורית לא נמצאה כל תבנית חזרתית במבנה הגג, וכל אחת מן התבניות הייתה צריכה להיבנות באופן מיוחד ונפרד.
בין השנים 1957-1963 שקל הצוות המתכנן של הבניין לפחות 12 תוכניות שונות ליצירת מבנה הקונכיות של הגג, בחיפוש אחר תוכנית שתאפשר את בניית הגג בתקציב סביר. לבסוף נמצאה תוכנית כזו. עבודות התכנון על מבנה בית האופרה היו מן העבודות הראשונות בתחום האדריכלות ו[[הנדסה אזרחית|הנדסת בניין]] אשר בהן נעשה שימוש ב[[מחשב|מחשבים]] לצורך ניתוח מבני ולהבנת הכוחות המורכבים שיופעלו על מבנה הקונכיות. באמצע שנת 1961 אותר פתרון הנדסי לבעיה: כל הקונכיות יורכבו מחלקים מתוך [[ספירה (גאומטריה)|ספירה]] אחת. פתרון זה מאפשר ליצוק קשתות באורך שונה מתוך תבניות זהות, תוך חיבור מספר קטעים מן הקשתות, בעלי אורך זהה, זה לצד זה, כדי ליצור מקטע ספירי. קיימת מחלוקת באשר לזהות הוגה הרעיון אשר פתר את בעיית עיצוב הגג ובנייתו. בתחילה יוחס הפתרון לאדריכל אוטזון. מהנדס הבניין אובה ארופ, במכתב שכתב לוועד המנהל של בית האופרה של סידני, קבע: "אוטזון בא עם הרעיון שניצור את כל הקונכיות בעקמומיות זהה בכל הגג ובשני הצדדים." פיטר ג'ונס, מחבר הביוגרפיה של ארופ, כתב: "האדריכל ותומכיו זוכרים רגע ברור של התגלות... המהנדסים וכמה מעוזריהם זוכרים שיחה במרכז לונדון ובביתו של אובה, באותה מידת שכנוע." ספק אם מחלוקת זו תיושב אי-פעם, אולם ברור כי האדריכל אוטזון, מהנדס הבניין ארופ וצוותיהם, שתפו פעולה ונטלו חלק מהותי בפיתוח הפתרון החדשני לבעיית עיצוב הגג.
לצורך בניית הגג נוצקו 2400 צלעות, ו-4000 חלקים קשתיים, בבנייה טרומית, במפעל שהוקם באתר הבנייה. הפתרון חסך השקעה רבה ביציקות בטון על הגג. ההערכה שניתנה ב-6 באפריל 1962 הייתה כי הבניין יושלם בין אוגוסט 1964 עד מרץ 1965.
|