חדשות מהארץ הקדושה – הבדלי גרסאות

'''חדשות מהארץ הקדושה – The Palestine News''', היה ה[[עיתון]] הפרטי- ממוסד הראשון ב[[ארץ ישראל]]. עיתון זה הוקםשהוקם על ידי [[המנדט הבריטי]] בראשית קיומו בארץב[[ארץ ישראל, בראשית המאה העשרים]].

[[האימפריה הבריטית]], ששלטה בראשית המאה העשרים באיזוריםבאזורים רבים מסביב לגלובוס, הבינה את הערך העצום שיש לעיתון ככלי ליצירת מכנה משותף רחב וחיבור לאומה השלטת. מיד אםעם כיבוש ארץ ישראל מידי [[האימפריה העותמאנית]], הקים המנדט הבריטי את העיתון. מטרתו המוצהרת של העיתון הינוהייתה לאחד ולפנות לשלושת הקהלים הבולטים הנמצאיםשנמצאו בתקופה זו בארץ ישראל - [[הצבא הבריטי|החיילים]] הבריטים]], האוכלוסיה [[ערביי ארץ ישראל|האוכלוסיה הערבית]], ו[[היישוב העברי]] {{הערה|1 גליה ירדני., "'''העיתונות העברית בארץ-ישראל בשנים 1863 - 1904"''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], תשכ"ט, עמודים 112-138.}} בנוסךבנוסף לכך, עבור הבריטים מטרות העיתון הינםהיו לאחד את תושבי האיזורהאזור תחת הנהגה אחידה. העיתון הינוהוא סמל לשלטון יציב. טענה זו הוכחה כנכונה, ואכן ככל שהעיתון צבר יותר קוראים, הוא השפיע ועיצב את השקפתם בייחס לשלטון הבריטי. {{הערה|2 פרופ' [[זהר שביט]]] (עורךעורכת), '''"תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה - בנייתה של תרבות עברית"''', 1998, הוצאת [[מוסד ביאליק]], עמודים 42-45.}}

הממשל הבריטי, שראה בתקשורת דרך מקשרת ומחברת בין האוכלוסיות במקומות אשר בשליטתו ובין הממשל, שאף להגיע לאוכלוסיה גדולה ורחבה ככל הניתן. על כן העיתון פנה בשפות שונות לקהלים הבולטים בארץ ישראל בתקופה זו. למרות הפנייה בשפות שונות, לא ניתן ייצוג לאוכלוסיות המקומיות. {{הערה|3 גליה ירדני. "'''העיתונות העברית בארץ-ישראל בשנים 1863 - 1904"''', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט, עמוד 142.}} מערכת העיתון מומנה, הופעלה ונכתבה על ידי נציגי השלטון הבריטים, כאשר ליישוב היהודי ולאוכלוסיה הערבית היושבת בארץ לא ניתנה ייצוג או זכות לביטוי עצמי. הסיבה העיקרית לכך היאהייתה החשש הבריטי מפני סחיפת דעת הקהל לכיוון עוין לממשל, וחוסר רצונו של הממשל לתת במה לקולות שאינם עולים בקנה אחד עם המסר המאחד. {{הערה|4 פרופ' זהר שביט (עורךעורכת), '''"תולדות היישוב היהודי בא"י מאז העלייה הראשונה - בנייתה של תרבות עברית"''', 1998, הוצאת מוסד ביאליק, עמוד 48.}}

ב-[[4 באפריל]] [[1918]] ראתה אור בירושלים גרסתו העברית של שבועון הצבא הבריטי בארץ ישראל, "חדשות מהארץ הקדושה – The Palestine News", שנשא את כותרת המשנה "ההוצאה העברית של שבועון המשלחת הצבאית אשר למחנה הבריטי בארץ האויב הנכבשה". לצד הצבא הבריטי מימנה את העיתון גם [[ההסתדרות הציונית]], שעד לשנות השלושיםה-30 העניקה לו תקציבים קבועים ותיווכה בינו ובין נדבנים יהודים. תלותו של העיתון בהסתדרות הציונית נמשכה גם לאחר רכישתו על-ידי גורמים פרטיים.

בימיו הראשונים חולק העיתון חינם לחיילים היהודים בצבא הבריטי, ובמקביל הוצע למכירה לקהל הרחב ביפוב[[יפו]] ובירושליםוב[[ירושלים]]. החל מגליונו השני קוצר שמו העברי, בהוראת הצנזורהה[[צנזורה]] הבריטית, ל"חדשות מהארץ". חרף מקורות המימון הממסדיים שלו, כבר מראשיתו סבל העיתון מקשיים כלכליים, ולאחר חמישה גליונות בלבד הועברה המערכת לקהיר.

כיוון שהמניע להקמת עיתון הואהיה [[תעמולה|תעמולתי]], הבריטים הבינו כי ככל שמעמדם יתבסס ויתחזק בשלטון על ארץ ישראל, כך ילך ויקטן הצורך בעיתון. בשנת 1918 הבין המששלהממשל המנדטורי כי מעמומעמדו ושליטתו על הארץ הינההם ללא עוררין, ועל כן הממשל בוחרבחר להעמיד את העיתון למכירה. היישוב היהודי, שכמו האימפריה הבריטית נואש לעיצוב [[דעת קהל]] ולתקשורת אוהדת ראה בקניית העיתון [[נכס לאומי]]. בעידוד [[הסוכנות היהודית]] קנה איש העסקים [[י"ל גולדברג]] את העיתון ושינה את שמו לעיתון "[[הארץ]]". בכך פתח גולדברג את השער לעיתונות מסחרית, בבעלות פרטית, הכתובה בעברית. מטרתו המוצהרת של העיתון המשיכה להיות מטרה שיווקית, וקבעה כי "העיתון ישמש להפצת מסרים לאומיים". {{הערה|5 [[מנוחה גלבוע]], '''"לקסיקון העתונות העברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה"''', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1976, עמודים 72-84.}}

הממשל המנדוטרי שחש כי האחיזה שלו בארץ ישראל הינה חזקה דיודיה, הסכים למכור את העיתון לכל המרבה במחיר. הסוכנות היהודית הבינה כי הצעה כספית גבוהה חייבת להגיע בהקדם, וחששה מפני הצעה כספית גבוהה של האוכלוסיה הערבית. {{הערה|6 רון שלייפר, '''"לוחמה פסיכולוגית"''', [[הוצאת משרד הביטחון]], תל-אביב, 2007, עמודים 86-88.}} י"ל גולדברג, שגוייס לרכישת העיתון, טען כי "זהו עניין בעל חשיבות לאומית, וכשלון ברכישת העיתון תתגלה כבכייה לדורות". ההבנה כי הממשל הבריטי יאסור על הקמת עיתון נוסף, הניעה את הסוכנות היהודית להשקיע את מירב האמצעים הנדרשים לרכישת העיתון. {{הערה|7 [[גד ברזילי]], '''"תקשורת המונים וביטחון"''', הוצאת [[אוניברסיטת תל אביב]], תל-אביב, 1991, עמודים 25-32.}}

ב-1919, עם תום מלחמת העולם הראשונה, החליט הממשל הבריטי להפסיק את מימון העיתון העברי, כמו גם את גרסאותיו בערבית ובאנגלית. העיתון נמכר לנדבן היהודי-רוסי יהודה לייב גולדברג, ממייסדי הוצאת אחיאסף, שהיה שותף בכמה עיתונים עבריים והעורך והמו"ל של "[[העולם {שבועון)|]]", בטאון ההסתדרות הציונית בעברית. גולדברג השיב את מערכת העיתון לירושלים, ומאוחר יותר שונה השם ל"חדשות הארץ". גליונו הראשון של העיתון במתכונת זו יצא לאור ב-[[16 ביוני]] [[1919]] (כ' בסיון תרע"ט). ב-[[2 בדצמבר]] 1919 (י' בכסלו תר"פ) קוצר שם העיתון ל"הארץ". "הארץ" היה עיתון בוקר, היחיד שמראשית קיומו לא השתייך למפלגה פוליטית, אם כי היה מזוהה עם החוגים ה"אזרחיים". מאוחר יותר נאמר בהלצה על השתייכותו האידיאולוגית של העיתון כי "הממשלה היחידה ש'הארץ' תמך בה היתה ממשלת המנדט הבריטי".

חשיבותו של העיתון, על אף שתקופת פעילותו במתכונתו המקורית הייתה קצרה, הינו חשוב לאין שיעוררבה. העיתון החל את הסחף והמעבר [[מעיתונות מפלגתית]], בעלת סממנים [[פוליטיקה|פולייטים]] מובהקים, לעיתונות מסחרית, בעלת גוף מממן פרטי. עיתונות זו, הנפוצה כל-כך בימינו, הייתה כמעט נטע זר בחברה הקולקטביסטיתהקולקטיביסטית של ימי המנדט. המעבר של העיתון לידיים יהודיות, והפיכתו למה שלימים יוודע כעיתון "[[הארץ]]", מהווים נקודת ציון היסטורית בתחילת המעבר מתקשורת מאוחדת, הסובבת סביב עולם ערכים הומוגני, לדה- מסיפיקציה, קיטוע ורב גווניות הניכרים בעיתונות בימינו.