כיתור – הבדלי גרסאות

הכוח המכותר בעמדת נחיתות משום שיכולת התמרון שלו מוגבלת, כל [[אגף|אגפיו]] חשופים לאויב, ולרוב דרכי ה[[אספקה]] שלו מנותקות, לפחות במידת מה. מאידך הכוח המכותר פועל ב[[קו אספקה|קווי אספקה]] קצרים המקלים עליו לנייד את כוחותיו מצד לצד בתוך השטח המכותר בעוד שקווי האספקה של הכוח המכתר נמתחים ויעילותם נפגמת. נוסף על כך, על הכוח המכתר לפזר את כוחותיו סביב אזור הכיתור כולו, ולשם כך עליו לדלל את כוחותיו לאורך החזית המתארכת, אילוץ החושף נקודות תורפה בטבעת הכיתור. כוח מכותר עשוי לנסות ולפרוץ את דרכו אל מחוץ לטבעת הכיתור, יכול לדבוק בעמדותיו על מנת להתיש את הכוח המכתר, יכול להילחם עד מוות או [[כניעה|להיכנע]].

 

 

הטקטיקה הבסיסית של כיתור, [[תנועת מלקחיים]], מתבצעת כך שלאחר שהאויב התקדם במרכז החזית, מותקפים בו זמנית אגפי האויב משני צדדיו כדי לכתרו. בו בזמן תנועת מלקחיים נוספת סוגרת את האגף המרוחק של האויב כדי למנוע תגבור הכוחות במרכז. הטקטיקה מסוכנת ליישום, היות שהתוקף חייב להפריש חלק ניכר מצבאו לאגפיו החזקים וכך המרכז נותר חלש וקל יותר להבקיע אותו. הכיתור של [[הארמייה השישית של הוורמאכט|הארמייה השישית]] במהלך [[קרב סטלינגרד]] הוא דוגמה אופיינית לשימוש בטקטיקה זו.

 

 

דוגמה שלישית ונפוצה יותר של כיתור היא [[מצור]]. במקרה זה הכוח המכותר הוא זה שיוצר את המצב מיוזמתו והוא נעשה ב[[מבצר]] שבו קיימת אספקה לזמן ארוך וביצורים מגננתיים אשר מונעים אפשרות של מתקפה. מצורים התרחשו כמעט לאורך כל היסטוריית הלחימה.

* [[קרב טננברג]] (פולין, [[1914]])

* [[קרב קייב]] ([[קייב]], [[1941]])

* [[קרב סטלינגרד]] (ברית המועצות, [[1942]])

* [[כיתור הארמייה השלישית של מצרים]] (סיני, [[1973]])