יוסף קפלן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קטגוריה
מאין תקציר עריכה
שורה 3:
 
==ביוגרפיה==
יוסף קפלן נולד ב[[בואנוס איירס]], בירת [[ארגנטינה]]. הוריו היגרו בין שתי מלחמות העולם מ[[מזרח אירופה]] ל[[דרום אמריקה]]. אביו, דוד קפלן, נולד ב[[וילנה]] לישראל ואסתר. דוד קפלן הגיע לארגנטינה ב-[[1924]] ותוך זמן קצר השתלב בלהקות התיאטרון ביידיש בבואנוס איירס. אמו של יוסף קפלן, שרה לבית מלמד, נולדה במאצ'ב שב[[פולין]] למשפחה [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]]. אביה, משה מלמד, מחסידי [[הרבי מקוצק]], היגר לארגנטינה ב-[[1928]] ותוך מספר שנים הביא לשם את אשתו ואת ארבע בנותיהם.
 
יוסף קפלן גדל בבית יהודי [[חילון|חילוני]] בעל זיקה חזקה לתרבות [[יידיש]] ומודעות [[ציונות|ציונית]]. שפת הדיבור בבית הוריו הייתה יידיש, אך מגיל שש החל ללמוד עברית בבית ספר עברי יומי, במקביל ללימודיו בבית הספר הממלכתי. בגיל שתים עשרה התקבל לבית המדרש למורים יהודים שליד הקהילה בבואנוס איירס, בית ספר תיכון יהודי שהכשיר את תלמידי הכיתות הגבוהות להוראה בבתי הספר היהודיים, ובגיל חמש עשרה הוסמך למורה. את בית ספר התיכון הממלכתי הוא סיים ב-1961. הוא היה חבר בתנועת "[[הנוער הציוני]]", ויחד עם מספר תלמידים בבית המדרש למורים ייסד את הארגון "שחר", שהתמקד בפעילות תרבותית וחינוכית בקרב הנוער היהודי בארגנטינה. בימי לימודיו בבית הספר התיכון הממלכתי נטל חלק בייסוד [[ירחון]] יהודי ב[[ספרדית]] שזכה לתפוצה רחבה בקרב הסטודנטים האוניברסיטאיים והיה גם חבר במערכת הירחון העברי "צהר". ב-1960 התקבל ללימודים ב"מדרשה", בית ספר גבוה ללימודי יהדות, ושנתיים לאחר מכן נסע ל[[ירושלים]] לשנת השתלמות בבית המדרש למורים ע"ש חיים גרינברג, מוסד שנועד להכשיר מורים לבתי ספר יהודיים בגולה. בתום שנת ההשתלמות החליט להישאר בארץ.
 
ב-1972 אחרי קבלת [[תואר שני]] בהיסטוריה של עם ישראל ו[[סוציולוגיה]], ואחרי שירות צבאי ב[[חיל התותחנים הישראלי|חיל התותחנים]], החל את לימודי ה[[דוקטורט]]. בין מוריו המרכזיים נמנו ההיסטוריונים [[שמואל אטינגר]], [[חיים ביינארט]], [[חיים הלל בן ששון]], [[ישראל היילפרין]], [[יעקב כ"ץ (היסטוריון)|יעקב כ"ץ]] ו[[חנא שמרוק]]. בימיבזמן לימודי המ"א שימש [[עוזר מחקר]] של [[בן-ציון דינור]], שמינה אותו מאוחר יותר מזכיר המערכת המדעית של מפעלו "ישראל בגולה".
 
נושא עבודת הדוקטורט של קפלן היה "[[יצחק אורוביו די קסטרו]] ובני חוגו". היא נכתבה בהנחייתו של פרופסור חיים ביינארט ואושרה בשנת 1979. קפלן חקר את מסלול חייו והגותו של אדם שהיה אחת הדמויות ה[[אינטלקטואל]]יות המרכזיות בפזורה הספרדית המערבית ובאמצעותה הציג את עולמם התרבותי והרעיוני של ה[[אנוסים]] שחזרו ליהדות והקימו ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] את המרכז היהודי התוסס ב[[אמסטרדם]]. ב-1979 מונה למרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית והיה מראשוני החוקרים הצעירים שזכו לקבל את [[מלגת אלון]]. ב-1988 הופקד על הקתדרה לתולדות עם ישראל ע"ש ברנרד צ'ריק וב-1992 מונה ל[[פרופסור מן המניין]]. באוניברסיטה העברית כיהן בתפקידים שונים, ובין היתר שימש בתור ראש התוכנית הארבע שנתית בבית הספר ע"ש רוטברג לתלמידים מחו"ל, עמד בראש המדרשה ללימודים מתקדמים בפקולטה למדעי הרוח והיה ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל. קפלן היה בין היוזמים להקמת בית הספר להיסטוריה, שימש ראש ועדת ההיגוי שלו ב-1998 ובשנים 2005-2001 עמד בראשו. כיום הוא פרש לגמלאות והוא פרופסור אמריטוס.