תנועה בראונית – הבדלי גרסאות

איאן אינגנהאוז ביצע כמה תצפיות על תנועה חריגה של [[אבק פחם]] על [[כוהל|אלכוהול]] ב-[[1785]], אבל תנועה בראונית בדרך-כלל נחשבת כתגליתו של הבוטניסט [[רוברט בראון]] ב-[[1827]]. מאמינים כי בראון חקר חלקיקי אבקה צפים על מים תחת [[מיקרוסקופ]]. הוא מצא כי חלקיקים זעירים בתוך חללי גרגירי האבקה מבצעים תנועה לא יציבה. על ידי חזרה על הניסוי עם חלקיקי אבק, הוא היה מסוגל לפסול את המסקנה כי התנועה נבעה מהיות חלקיקי האבקה "חיים", למרות שהסיבה האמיתית לתנועה נותרה ללא הסבר.

 

 

באותה תקופה, טבעו האטומי של החומר היה עדיין רעיון שנוי במחלוקת. איינשטיין וסמולוצ'ובסקי הבחינו כי אם התאוריה הקינטית של הנוזלים היא נכונה, אזי מולקולות המים ינועו באקראי. לכן, חלקיק קטן יקבל מספר אקראי של פגיעות בכוח אקראי בכל פרק זמן קצר. הפצצה אקראית זו על ידי מולקולות הנוזל, יגרמו לחלקיק קטן מספיק לנוע בדיוק באופן שתואר על ידי בראון. תיאודור סוודברג ביצע הדגמות חשובות של תנועה בראונית ב[[קולואיד]]ים, ופליקס ארנהאפט – של חלקיקי [[כסף (יסוד)|כסף]] באוויר.