הבדלים בין גרסאות בדף "אנטי-מחיקון"

נוספו 3,078 בתים ,  לפני 5 שנים
הרחבה, תמונה
מ (הסרת תבנית "אין בינוויקי")
(הרחבה, תמונה)
אמנם, הטלוויזיה הישראלית, שהוקמה בשלבים בסוף [[שנות ה-60]], צילמה ושידרה בדרך כלל את תוכניותיה בשחור-לבן עד תחילת [[שנות ה-80]], אך באותה תקופה כבר היו שידורים סדירים בצבע ב[[ארצות הברית]] וב[[אירופה]], כך שתוכניות שהועברו [[לוויין תקשורת|בלווייני תקשורת]] או שנקנו מתחנות זרות היו צבעוניות, ואפשר היה לצפות בהן בצבע במכשירי טלוויזיה צבעוניים. האפשרות לקליטת השידורים בצבע הייתה תלויה בכך שהשידור הועבר ישירות מן ה[[לוויין]], או הוקלט מהלוויין ב[[וידאו טייפ]] צבע ושודר דרכו, או שסרט קנוי נוגן בוידאו טייפ צבע או בטלסינה (מקרין פילם קולנוע) צבעוני. ב-[[1974]] החלו גם תחנות הטלוויזיה של [[ירדן]] ושל [[מצרים]] לשדר בצבע. בישראל, [[אולפני הרצליה]] היו הראשונים להכניס ציוד אולפן צבעוני כבר בשנת [[1973]], אך השימוש בו היה בעיקר לצורכי הפקות זרות שצולמו בישראל. בכל זאת, הפקות שהזמינה הטלוויזיה הישראלית מאולפני הרצליה, צולמו בחלק מהמקרים בצבע (בעיקר בסוף שנות השבעים), וגם מהם הייתה הטלוויזיה הישראלית אמורה למחוק את הצבע.
 
[[מולי אדן]], אז [[מהנדס]] [[אלקטרוניקה]] (לימים [[נשיא]] [[אינטל]] ישראל{{הערה|{{גלובס|שמוליק שלח|מרעננים את השורות: מולי אדן ימונה למנכ"ל אינטל ישראל|1000717551|20 בינואר 2012}}}}), פיתח בהנחית יצחק פוגל, מנכ"ל "מץ אלקטרוניקה", התקן ששולב במכשירי טלוויזיה צבעוניים, ואפשר להם להציג את התוכניות הזרות בצבע על אף המחיקה שבוצעה על ידי רשות השידור. [[שם מסחרי|שמו המסחרי]] של ההתקן היה '''אנטי-מחיקון'''.
 
==הדיון החינוכי-חברתי==
[[דוד בן גוריון]], ששימש בכ[[ראש הממשלה]] בראשית [[שנות השישים]], התנגד באופן גורף להכנסת המידה הטלוויזיונית. בן גוריון ראה במדיה זאת בעייה חינוכית, שתהפוך את התושבים מעם הספר לעם המסך. [[יגאל אלון]], [[שר החינוך]] באותה התקופה חשש מתרבות של "נרגילות ורקדניות בטן". הטלוויזיה נתפסה ככלי מחטיא ולא תרבותי. בנוסף חששו אנשי [[מפלגת העבודה]] השלטת כי הכנסת מדיה חדשה תאפשר לריבוי דעות, דבר שיפגע באחידות הדעות וב[[כור ההיתוך]] הישראלי. אך מעל כולם עמדה הטענה הכלכלית, אשר ראתה את מדינת ישראל הצעירה, שרק זה מכבר יצאה מתקופת צנע ממושכת. החשש הכלכלי היה כי קניית מכשיר יקר אשר איננו מיצור בארץ תכניס את המדינה הצעירה למיתון נוסף. {{הערה|אורן סופר, '''תקשורת המונים בישראל''', [[הוצאת האוניברסיטה הפתוחה]], רעננה, 2011, עמודים 311-344.}}
 
[[File:אנטי מחיקון- פרסומת.jpg|thumb|אנטי מחיקון- פרסומת]]
 
רק ב1965, לאחר פרישתו של [[בן גוריון]] וכניסתו לתפקיד של [[לוי אשכול]] כ[[ראש ממשלה]] נפתחה האפשרות להכנסת הטלוויזיה למדינת ישראל. אך הטענות של הממשלה הקודמת נשארו בעינם. על כן בחרו אנשי [[רשות השידור] למחוק את הצבע מתוכניות הטלוויזה. התוכניות נקנו צבעוניות, אך במרכז השליטה של [[רשות השליטה]] נמחקו הצבעים ושודרו בצבי שחור- לבן. זוהי הטכנולוגיה המכונה "מחיקון" המוחקת את הצבע ממסכי האזרחים. אך הציבור לא הסכים להשלים עם השלטת התרבות והחשכת הצבע ולשם כך הומצא המכשיר '''אנטי-מחיקון'''. {{הערה|ענת פירסט ואלי אברהם, '''כיכר השוק הומה? : על הגיוון התרבותי בערוצי הטלוויזיה המסחריים בישראל ועל הדרכים לשיפורו''', בתוך כספי ד. (עורך), "תקשורת ופוליטיקה בישראל", [[הוצאת מכון ון ליר]], תל אביב, 2007, עמודים 134-161.}}
 
[[מולי אדן]], אז [[מהנדס]] [[אלקטרוניקה]] (לימים [[נשיא]] [[אינטל]] ישראל{{הערה|{{גלובס|שמוליק שלח|מרעננים את השורות: מולי אדן ימונה למנכ"ל אינטל ישראל|1000717551|20 בינואר 2012}}}}), פיתח בהנחית יצחק פוגל, מנכ"ל "מץ אלקטרוניקה", התקן ששולב במכשירי טלוויזיה צבעוניים, ואפשר להם להציג את התוכניות הזרות בצבע על אף המחיקה שבוצעה על ידי רשות השידור. [[שם מסחרי|שמו המסחרי]] של ההתקן היה '''אנטי-מחיקון'''. זה עלה יותר לאזרח, זה עלה יותר לממשלה ולמדינה, ורק חברות הטכנולוגיה גזרו על כך רווחים נאים.{{הערה|אורן סופר, '''תקשורת המונים בישראל''', [[הוצאת האוניברסיטה הפתוחה]], רעננה, 2011, עמודים 311-344.}}
 
[[File:כמה עולה לך לראות בצבע.gif|thumb|כתבה על התשלום המיותר]]
==אחרית דבר==
ההתקן ייקר את המכשירים הצבעוניים עוד יותר, ואף פגם במידה מסוימת באיכות התמונה. אף על פי כן, הפופולריות שלו הבהירה כי שיטת מחיקת הצבע אינה משיגה את מטרתה. הדבר זרז את ההחלטה לאפשר שידורים בצבע בטלוויזיה הישראלית.
95

עריכות