מתתיהו בן תאופילוס (השני) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישורים פנימיים |
Liadmalone (שיחה | תרומות) מ ויקיזציה |
||
שורה 1:
'''מתתיהו בן תּיאוֹפילוֹס''' (השני{{הערה|להבדיל מ[[מתתיהו בן תיאופילוס (הראשון)]], הכהן הגדול בזמן שלטון [[הורדוס]].}}) היה [[כהן גדול]] ב[[בית המקדש השני]] בזמן פרוץ [[המרד הגדול]] (שנת [[66]] לספירה). ניתן להניח שהיה בנו של הכהן הגדול תיאופילוס בן חנן (כהן בשנים [[41]]-[[37]] לספירה) ונכדו של הכהן הגדול [[חנן בן שת]] (כהן בשנים [[15]]-[[6]] לספירה) ובכך היה שייך למשפחת הכהנים [[בית חנן (כהונה גדולה)|בית חנן]]{{הערה|1=פרופ' [[מנחם שטרן]], '''[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14309 מדיניותו של הורדוס והחברה היהודית בסוף ימי בית שני]''', באתר הספרייה הווירטואלית של מטח}}.
בשנת [[65]]{{הערה|שם=מלחמות באורים ד ט יא|יוסף בן מתתיהו, '''[[תולדות מלחמת היהודים ברומאים]]''', הערות ובאורים מאת המתרגם [[יעקב נפתלי שמחוני]] לספר ד, פרק ט, פסקה יא.}}, מינה המלך [[אגריפס השני]] את מתתיהו לכהן גדול (השישי והאחרון שנתמנה על ידו) במקום [[יהושע בן גמלא]].{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר 20, פרק ט, פסקה ז, סעיף 223. במקור: "יהושע בן גמליאל".}}
בסוף שנת [[67]]{{הערה|שם=מלחמות באורים ד ט יא}}, בזמן המרד הגדול, מינו [[הקנאים]] את [[פינחס בן שמואל מכפר חבתא]] למשרת הכהן הגדול במקומו של מתתיהו בן תיאופילוס. מינויו על פי [[הטלת גורל|גורל]] של איכר עובד אדמה במקומו של כהן ממשפחת כהנים גדולים הביאה לתחושת שבר:<br />
{{ציטוטון|עיני יתר הכהנים, העומדים מרחוק, זלגו דמעות למראה החוק המחולל והם נאנחו על המשרה הקדושה הנרמסה ברגלים.}} פינחס זה היה הכהן הגדול האחרון שכיהן בבית המקדש השני לפני חורבנו.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ד, פרק ג, פסקאות ז-ח.}}
בזמן המצור הרומאי על ירושלים בשנת [[70]], הצליחו ארבעת בניו של מתתיהו להימלט מן העיר הנצורה. יחד עם הכהנים הגדולים (מתתיהו עצמו ככל הנראה כבר לא היה בחיים) [[יהושע בן דמנאי]] ו[[יוסף בן קמחית]] (או קבי) ובניהם של כהנים גדולים אחרים ([[ישמעאל בן פיאבי]] ומתתיהו בן ביתוס (מ[[בית ביתוס]])), ברחו בניו של מתתיהו מהעיר הסגורה על ידי משמרות המורדים, אל הרומאים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ו, פרק ב, פסקה ב.}}
לטענת [[יוסף בן מתתיהו]], היו אלה דבריו שלו אל תושבי ירושלים הנצורים, שהשפיעו על האליטה לברוח מהעיר. הפליטים העשירים שוכנו זמנית על ידי [[אספסיינוס]] בעיר [[גופנא]], מה שהביא את המורדים לטעון בפני העם, שהפליטים, מאחר שנעלמו מן העין, ללא ספק נרצחו על ידי הרומאים. [[טיטוס]] בתגובה, הביא אותם בחזרה כדי שיסובו יחד עם יוסף בן מתתיהו את חומות [[הר הבית]]. הבורחים התאספו לפני הצבא הרומי מול החומה והתחננו למורדים להציל את לב לבה של עיר הבירה:<br />
{{ציטוטון|פתחו את שערי ירושלים לפני הרומאים והצילו את עיר אבותינו, ואם תמאנו לעשות כדבר הזה – צאו כלכם מהר-הבית והשאירו את בית מקדש לפלטה}}.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''תולדות מלחמת היהודים ברומאים''', ספר ו, פרק ב, פסקאות ב-ג.}}<br />
דבריהם רק העלו את חמת המורדים, שענו להם בצעקות וקללות. עם החרבת בית המקדש, פסקה גם הכהונה הגדולה.
| |||