תקנות קרלסבאד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 30:
 
10) תוצאות החקירות יועברו ישירות לידיעת האספה הפדרלית.
 
== הערכה היסטורית ==
תקנות קרלסבאד נחשבות לאחד משיאי מדיניות הרסטורציה של מטרניך, מדיניות המכונה "שיטת מטרניך". מדיניות זו הביאה את מדינות גרמניה ובראשן אוסטריה ופרוסיה למעמד של מעצמת על, בראש המדינות האירופיות שלאחר קונגרס וינה. הסיסמה של קונגרס וינה הייתה: "יציבות, סמכות ולגיטימיות" (Stabilitat, Autoritat und Legitimitat) ומטרניך הצליח, אכן, לממש סיסמה זו.
מצד שני, באותו הזמן, החלו להווצר גם הסדקים הראשונים במסגרת שמטרניך יצר. סדקים אלו נגרמו על ידי:
* חיכוך הולך וגובר בין הכוחות הליברליים והכוחות השמרניים במדינות גרמניה.
* אי ההסכמה של מדינות גרמניות רבות להגמוניה של אוסטריה ופרוסיה בגרמניה.
* התחרות בין פרוסיה ואוסטריה עצמן בנושא ההגמוניה הגרמנית.
* ההתנגדות של מדינות שנחשבו מתונות וליברליות (כמו מדינות דרום גרמניה ובראשן [[בווריה]]) למדיניות האנטיליברלית של מטרניך ושל האספה הפדרלית.
לאספה הפדרלית היה הרבה פחות כוח מאשר מטרניך קיווה וכוח זה הלך ופחת בהדרגה מול הכוח של ממשלי המדינות השונות. עם הזמן הכוח והחשיבות של האספה ירדו לשפל כה עמוק עד כדי שכאשר, לאחר מהפכת מרץ, ב-3 לאפריל 1848 האספה הציעה למלך פרוסיה פרידריך וילהלם ה-4 לקבל מידם את כתר הרייך הגרמני, הוא סרב באומרו שאינו מוכן לקבל כתר מידם של "אופים וקצבים".
 
עקב חולשה זו , גם תקנות קרלסבאד לא בוצעו במלואן בכל המדינות. ארגוני סטודנטים המשיכו להתקיים בחלק מהמדינות והצנזורה הייתה פחות נוקשה מהמתוכנן.
 
[[קטגוריה:חוקים]]