הבדלים בין גרסאות בדף "מיתון 1966 בישראל"

נוסף בית אחד ,  לפני 4 שנים
מ
ראש הממשלה, לוי אשכול, ושר האוצר, [[פנחס ספיר]], ניסו להתמודד עם המצב. ב-[[14 בפברואר]] התחיל המיתון באופן רשמי. ספיר הציג את תקציב המדינה לאותה שנה, ואמר שכדי למנוע את הבעיות (הגירעון, עליית השכר ותקציב הביטחון), הממשלה צריכה להעלות מיסים ולהקטין את תקציבה, או בלשונו: "הגענו למצב שבו חייבת הממשלה להשתמש בכלים שברשותה כדי שעליות השכר הגדולות לא יביאו לזעזועים קשים במשק". מלבד זאת, עוד דברים התרחשו במשק: תקציבי פיתוח צומצמו במטרה לצמצם את רמת הפעילות הכלכלית. [[ייבוא]] [[חומרי גלם]] צומצם. ה[[אשראי]] הופחת. המסים עלו והתקציב הוקטן.
 
למרות הצלחת המדיניות לצמצם את הגירעון ולמנוע עלייה ברמת האינפלציה, הרי שהמדיניות גרמה למיתון מלא בשנת [[1966]]. ה[[אבטלה]] קפצה מ3מ-3.5% לשיעורי שיא של 11.5%, התוצר הפסיק לצמוח והתחיל לרדת. השקעות חוץ נעצרו, ורמת החיים ירדה. מאמציו של ספיר לשווק את "המיתון" נכשלו. ספיר ואשכול ניסו לטעון שהמדובר במשבר חולף, וכדברי ספיר "הניתוח אינו יכול שלא להכאיב", אך הציבור חש אי אמון כלפי אשכול וכלפי ספיר.
 
בשנת [[1967]], המשבר הגיע לשיאו הקיצוני ביותר, וגם לסופו.