התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עבר הירדן
שורה 67:
=== ערבים ===
בין אויבי נחמיה נזכר גם "גשם הערבי"{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|ב|יט}}; {{תנ"ך|נחמיה|ו|א|ב|ללא=ספר}}, {{תנ"ך|נחמיה|ו|ו|ללא=פרק|קצר=כן}}}}. על פי [[הרודוטוס]]{{הערה|שם=הרודוטוס, שלישי, 5}}, תחום מושב הערבים היה ברצועת חוף באזור [[עזה]] ודרומה ממנה, אולי עד [[אל עריש]]. הערבים ישבו באזור הזה עוד קודם, אך רק לאחר שכבשו הפרסים את עזה הם הפכו לרוב תושבי העיר, שהתקיים בה עד סוף התקופה הפרסית. זהותם השבטית של הערבים הנזכרים במקרא ואצל הרודוטוס התבררה מכתובת על קערת כסף מהמאה ה-5 לפנה"ס, שנמצאה במזרח הדלתה של מצרים, ובה נזכר "קינו בר גשם מלך קדר". התפשטות שבטי קדר בדרום הארץ החלה עוד בתקופה הבבלית והגיעה לשיאה בתקופה הפרסית, כאשר סייעו הערבים לפרסים לשלוט על שטחי המדבר. ככל הנראה אכלסו שבטי קדר את אזור עזה, הנגב ו[[סיני]].{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 247.}}
 
=== עבר הירדן ===
מתוצאות סקר מקיף שנערך בשנות ה-40, עולה שממלכות עבר הירדן המזרחי נחרבו לגמרי במאה ה-6 לפנה"ס. העדות הארכאולוגית הדלה עומדת בסתירה לעדות ההיסטורית על עבר הירדן בתקופה הפרסית. בסוף התקופה האשורית התקיימו בצפון עבר הירדן 2 פחוות: קרניים ([[הבשן]] ו[[הגולן]]) ו[[החורן]], ויתכן שגם [[הגלעד]] היה פחווה בפני עצמה, כאשר מדרום להן עדיין התקיימו 3 החטיבות הלאומיות עמון, מואב ואדום. לגבי הפחוות הצפוניות, אין אנו יודעים דבר על גורלן בתקופה הבבלית והפרסית, אולם עמון ומואב מוזכרות בספרי עזרא ונחמיה כפחוות.
בתקופת העליות הראשונות של שיבת ציון, נזכרות משפחות יהודיות מ"פחת מואב"{{הערה|{{תנ"ך|עזרא|ב|ו}}; {{תנ"ך|עזרא|ח|ד|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|עזרא|י|ל|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|נחמיה|ז|יא}}}} ובספר נחמיה{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|ב|יט}}; {{תנ"ך|נחמיה|ג|לה|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|נחמיה|ד|א|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|נחמיה|ו|א|ללא=ספר}}}} מוזכר כמה פעמים [[טוביה העמוני|טוביה "העבד העמוני"]], כאשר "עבד" מתפרש כאן בדרך כלל כ"עבד מלך", כלומר בשירות המלך הפרסי. ייתכן גם שטוביה היה בן למשפחה יהודית חשובה ששלטה בפחווה כולה. על קיומם של מואבים ועמונים כחטיבה לאומית במאה ה-5 לפנה"ס ניתן ללמוד מכך שבין הנשים הנכריות שנשאו היהודים באותה תקופה נמנות גם נשים "עמוניות ומואביות"{{הערה|{{תנ"ך|נחמיה|יג|כג}}}}.
ככל הנראה, אזור מואב נפגע קשה מפלישות הערבים, שהחלו כבר בסוף התקופה האשורית ובתקופה הפרסית כבר הקיפו את כל הארץ. נראה שגם אדום חרבה כבר בתקופה הבבלית על ידי הערבים בני קדר, שהדפו את האדומים מערבה. בשלהי התקופה הפרסית, או בראשית התקופה ההלניסטית, נהדפו משם גם בני קדר - על ידי ה[[נבטים]], שהפכו את ארץ אדום למרכזם.{{הערה|שם=ההיסטוריה של ארץ ישראל 250-249|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 250-249.}}
 
=== מיזוג אתני ותרבותי ===
הגיוון האתני-תרבותי בארץ ישראל היטשטש במשך התקופה הפרסית, כתוצאה מהמבנה המנהלי האחיד של הארץ והמכנה המשותף התרבותי - השפה ה[[ארמית]] היתה שפת המנהל והדיבור. עוד לפני הכיבוש היווני ניכרו השפעותיה של [[התרבות ההלניסטית]] (בתיווך של סוחרים, מתיישבים ואנשי צבא שכירים), שסייעו גם הן לתהליך המיזוג האתני והתרבותי, וזאת לעומת אי השפעתה של התרבות הפרסית.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''שם=ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 250.-249}}
 
רוב תקופת השלטון עברה בשקט יחסי במיוחד לאור האוטונומיה שפרס הרשתה בתחום הדתי.