בשר חזיר – הבדלי גרסאות

בחפירות ארכאולוגיות באתרים מסוף [[תקופת הברונזה]] המאוחרת ועד סוף [[תקופת הברזל|תקופת הברזל II]] (מאמצע המאה השלוש-עשרה לפס"ה ועד שנת 586 לפס"ה) ב[[ארץ-ישראל]], נמצא רצף התיישבותי, שהוגדר על ידי הארכאולוגים כישראלי. אחד המאפיינים של יישובים אלה, הוא הייחוד בממצא ה[[ארכאוזואולוגיה|זואו-ארכאולוגי]]: ביישובים אלה נמצאו עצמות חזיר בכמות מזערית בלבד. ממצא זה שונה ממה שנמצא ביישובים שהוגדרו כלא-ישראליים, כגון יישובי ה[[פלשתים]]. במקומות ובתקופות שבהן גידלו חזיר, הגיע אחוז עצמותיו לחמישה עד שמונה-עשר, בעוד שביישובי הישראלים היה הממצא בין אפס לעשיריות האחוז בלבד‏‏{{הערה|1= ראו, למשל, חיבוריהם של אהרון ששון ושל בריאן הסה: ד"ר אהרון ששון, "כלכלת בעלי החיים (צאן ובקר) לאור המחקר הזואו-ארכיאולוגי בשכבה II (מאה 8 לפנה"ס) בתל באר-שבע", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, תל אביב 2004, [http://humanities.tau.ac.il/jstudies/index.php/phdthesis בהנחיית פרופ' ישראל פינקלשטיין] }}. בעקבות ממצאים אלו כותבים [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]] כי אי אכילת חזיר הוא המנהג התרבותי העתיק ביותר של עם ישראל, שנמצאו לו ראיות ארכאולוגיות ‏‏{{הערה|1=‏ ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, '''[[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]]''', [[2001]], עמ' 128‏}}. בנוסף לכך, גידי יהלום טוען להיעדר תוכחה על אכילת חזיר אצל הנביאים בתנ"ך ובעקבות זאת מציין: "הנביאים קָבלו, שעם ישראל ומלכיו חטאו אמנם בעבודה לאלילי כנען ובחטאי מוסר שונים, אבל הם מעולם לא התלוננו על כך, שהעם חוטא באכילת חזיר. הסלידה מן החזיר נשארה כה חזקה, עד שלא היה צורך בהטפת המוסר של הנביאים"{{הערה|גידי יהלום, [http://www.hofesh.org.il/freeclass/history/pig-evidence.html עדות החזיר], [[זמנים]] גיליון 94}}{{הערה|1=בסוף [[ספר ישעיהו]] מופיעות שלוש התייחסויות לאכילת בשר חזיר: "הַיֹּשְׁבִים, בַּקְּבָרִים, וּבַנְּצוּרִים, יָלִינוּ; הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר, ופרק (וּמְרַק) פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם" (ס"ה ד'), "שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב, מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר, מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן--גַּם-הֵמָּה, בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם, נַפְשָׁם חָפֵצָה" (ס"ו ג') ו"הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל-הַגַּנּוֹת, אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ, אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר, וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר - יַחְדָּו יָסֻפוּ" (ס"ו, יז), אך רוב המפרשים מייחסים פסוקים אלו לגולי בבל או לתקופה מאוחרת יותר ולא ליושבים בארץ ישראל עד סוף תקופת המלכים}}.