התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

יהודה היתה מחולקת למחוזות-משנה, שנקראו פלכים, ובראשם עמדו שרי הפלך. הפלך של ירושלים, למשל, חולק לשניים ובתקופת נחמיה עמדו בראשו "שרי חצי פלך". העובדה ששרי הפלכים היו יהודים מעידה על כך שהניהול המקומי של יהודה היה בידי תושביה. לאוטונומיה של היהודים היו גם מוסדות עצמאיים: משרת [[הכהן הגדול]], שחשיבותו גדלה משבטלה המלוכה, וכן גם גופים נוספים כמו "אספת העם", "החורים והסגנים" (או "חורי היהודים") שהיוו את "[[מועצת הזקנים]]", "ה[[כנסת הגדולה]]" וה"סופרים".{{הערה|שם=רפפורט 5657-50|אוריאל רפפורט, '''תולדות ישראל בתקופת הבית השני''', חלק ראשון, פרק ד': ארץ־ישראל באימפריה הפרסית, עמ' 5657-50.}}

מלבד הפחות הנזכרים לעיל, ידועים שמות נוספים של פחות ביהודה: בגוהי, שר-צבאו (והמושל הכללי) של [[ארתחששתא השני]] שנכנס לבית המקדש והטיל על היהודים קנס בצורת מס במשך 7 שנים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר יא, פרק ז, פסקה א, סעיפים 301-297.}}, הוא ככל הנראה אותו בגוהי{{הערה|פרופ' יוסף קלוזנר, '''היסטוריה של הבית השני''', כרך שני, עמ' 12-11.}} שאליו פנו יהודי [[יב]] ב[[מכתבי יב|מכתב]] בשנת 408 לפנה"ס; יחזקיהו, ששמו מופיע במטבעות מסוף התקופה הפרסית; ואלנתן, יהועזר ואחזי, המופיעים בטביעות חותם על גבי כדים ו[[בולה|בולות]]. בין טביעות החותם רווחת גם הטביעה "ירושלם" ונמצא גם מטבע ועליו הכתובת "יוחנן הכוהן" (במטבעות היהודיים מהתקופה הפרסית מופיעות דיוקנאות אדם, תופעה הנעלמת כליל ממטבעות יהודיים מאוחרים יותר), שניהם מסוף התקופה הפרסית.{{הערה|שם=רפפורט 5657-50}} בתקופה זו חלה התמעטות במעמד הפחה והכהן הגדול הפך לראש העדה ונציגה המוכר כלפי המלכות.{{הערה|פרופ' חיים תדמור, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 2. ימי שיבת ציון, ד. מפעלו של נחמיה, עמ' 276.}}