|
הכתיבה החדשה בשפה קולחת ונהירה הייתה יוצאת דופן, לאחר שבמשך עשרות שנים, עניינם של המגזינים הפופולאריים לנשים תאם את תפקידי ה[[מגדר]] המקובלים אשר כללו מתן עצות בכל הקשור למטלות הבית, מתכונים, טיפוח הגוף וכדומה.{{הערה|1= Pogrebin Abigail [http://nymag.com/news/features/ms-magazine-2011-11/ ''How Do You Spell Ms'' ''] New York Magazine, Oct 30, 2011}}
הכותבות היו ברובן עיתונאיות, נשות ציבור ו[[אקדמיה]] אשר יצאו כנגד ה[[אמצעי תקשורת|מדיה]] התקשורתית וכנגד האופן [[סטריאוטיפ|הסטריאוטיפי]] בו מוצגות נשים כאמהות, [[עקרת בית|עקרות בית]] וצרכניות שמטרתן היחידה הינה לרצות את הגברים בחייהן. גם כיום המגזין נתפס כשלוחה של התנועה לשחרור הנשים ושם נרדף לפמיניזם. {{הערה|1=[http://www.msmagazine.com/about.asp Ms. Magazine - about]}}
==אבני דרך==
ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] היה כתב העת בשיא הפופולאריות שלו,{{הערה|1= [http://www.feministezine.com/feminist/modern/Ms-Magazine-Review.html ''We Look at ‘Ms’'''' ''] The feminist eZine }}, ובעשור הראשון לקיומו הוא נהנה מתפוצה מרשימה של מגזין מסחרי. המייסדות ביקשו להביא לתודעת הציבור הנשי סוגיות "מושתקות" במטרה לעורר דיון ענייני וחשיבה מקורית. הגיליון הראשון עסק ב[[הפלה מלאכותית]] וזכות הנשים על גופן. נשים אמריקאיות בולטות ומוכרות הצהירו מעל דפי המגזין שהן ביצעו הפלה, על אף היות המעשה בלתי חוקי באותה התקופה. שנה לאחר מכן, בשנת [[1973]] הפך [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] את ה[[פסק דין|פסיקה]] וקבע ב[[פסק דין רו נגד וייד]] שהפלה בשליש הראשון של ה[[הריון]] היא לגיטימית וחוק האוסר הפלה פוגע בערך דמוקרטי בסיסי - [[הזכות לפרטיות]]. התנועה הפמיניסטית זקפה את המהלך הזה לזכות ההד הציבורי הרחב שנוצר בעקבות חשיפת סיפורן של הנשים ב"מיז".{{הערה|שם=פארל|Farrell, A. E. (1998). ''Yours in sisterhood: Ms. magazine and the promise of popular feminism''. Univ of North Carolina Press}} במהלך שנות השבעים "מיז" היה למגזין הלאומי הראשון שדן בסוגיות טעונות כדוגמת [[אלימות במשפחה]], דימוי גוף של נשים, [[שכר]] נשים ו[[אונס]]. חלק מהמאמרים המפורסמים ביותר משמשים כחומר לימוד במחלקות ללימודי נשים וכאמצעי רב ערך לפעילות של פמיניסטיות, מנהיגים פוליטיים ומורים.{{הערה|שם=פארל}}
את שער המגזין הראשון ציירה האמנית היהודייה [[מרים ווסק]] (Miriam Wosk). על השער הוצגה האלה ההינדית [[קאלי]], המאופיינת בדרך כלל באנרגיה אינסופית כאישה אומללה, העוסקת בשלל משימות ביתיות, הרבה מעבר ליכולותיה הפיזיות ובנוסף, עובר גדל ברחמה. האיור על רקע אדום בולט היה פורץ דרך. על שערי העיתונים לנשים שהופיעו עד אותה עת, הוצגו בדרך כלל פנים של אשה לבנה, סקסית, יפה ומסופקת.{{הערה|1= [http://msmagazine.com/blog/2010/12/22/rip-miriam-wosk-first-ms-cover-artist ''Remembering Miriam Wosk, First Ms. Cover Artist'' ''] MS Magazine, December 22, 2010 }} הגיליון עורר עניין רב מאוד ו-300,000 עותקים נמכרו תוך שמונה ימים.
למעשה, במשך כל שנות פעילותו, המגזין ידע אי יציבות פיננסית כתוצאה מהחלטתן העקרונית של העורכות למנוע פרסום מִינָנִי ופרסום של מוצרים "מזיקים" או מעליבים, כדוגמת דיאודורנטים לנשים. המדיניות הייתה להתיר רק פרסום של מוצרים שאינם נתפסים כנשיים כגון: [[מכונית|מכוניות]], [[סיגריות]], פוליסות ביטוח ו[[כרטיס אשראי|כרטיסי אשראי]].{{הערה|1=Ferguson, J. H., Kreshel, P. J., & Tinkham, S. F. (1990). ''In the pages of Ms.: Sex role portrayals of women in advertising''. Journal of Advertising, 19(1), 40-51}} בשנת [[1989]] המגזין נסגר משום שחברות הפרסום סירבו לפרסם בו מכיוון שהוא נתפס כ"פוליטי" ומסובך מדיי. כאשר חזר לפעול שוב לאחר שנה לא היו בו פרסומות וקוראים רבים הפסיקו את המנוי משום שהמראה והכיוון של המגזין השתנו מאוד. עד שנת [[2000]] המגזין היה בבעלויות שונות וללא פרסומות. בשנת [[2001]] המגזין נרכש על ידי The Feminist Majority Foundation והוא יוצא לאור בדפוס פעם ברבעון. למגזין [[אתר אינטרנט]] ו[[בלוג]].
== קשר לישראל ==
==הקשר הישראלי==
בשנת [[2008]] ביקש ארגון [[הקונגרס היהודי האמריקאי]] לפרסם מודעת פרסומת ב"מיז". במודעה נראותנראו [[דורית בייניש]], נשיאת [[בית המשפט העליון]], [[ציפי לבני]], [[שרת החוץ]] של ישראל ו[[דליה איציק]], [[יושבת ראש הכנסת]], ומעל מופיע הטקסט "זוהי [[ישראל]]". עורכת המגזין, [[קאתי ספילר]] (Kathy Spillar) דחתה את הבקשה בתואנה שהמודעה "תצית סופת אש" בקרב הקוראים. הסירוב עורר ויכוח עז בין הארגון לעורכי המגזין. הארגון הדגיש שמטרת המודעה הייתה להבליט את העובדה שבישראל של שנת 2008 נשים מכהנות בתפקידים בכירים מאוד בשלוש הרשויות המרכזיות של המדינה, ואילו העורכת הראשית של המגזין הודיעה כי כתב העת אינו מעוניין להיות מעורב פוליטית בעוד שבמודעה מוצגות לפחות שתי נשים שההשתייכותן המפלגתית היא כזו. הקונגרס היהודי האמריקאי כינס [[מסיבת עיתונאים]] בהשתתפות פמיניסטיות יהודיות מובילות, כגון: [[בלו גרינברג]] (Blu Greenberg) ו[[פיליס צ'סלר]] (Phyllis Chesler) אשר ביקרו בחריפות את ההחלטה. הן ראו במעשה הדחייה אקט נבזי של מגזין המחשיב את עצמו כעומד בחזית תנועת הנשים. לדעתן המגזין איבד את עצמאותו כאשר בחר לנקוט בעמדה שמאלנית ובכך לאפשר דה-לגיטימציה של ישראל.{{הערה|1= Anthony Weiss, [http://forward.com/articles/12494/pro-israel-ad-rejected-by-feminist-magazine-/ Pro-''Israel Ad Rejected by Feminist Magazine''], Forward, January 16, 2008}}
עורכת המגזין, [[קאתי ספילר]] (Kathy Spillar) דחתה את הבקשה בתואנה שהמודעה "תצית סופת אש" בקרב הקוראים. הסירוב עורר ויכוח עז בין הארגון לעורכי המגזין. הארגון הדגיש שמטרת המודעה הייתה להבליט את העובדה שבישראל של שנת 2008 נשים מכהנות בתפקידים בכירים מאוד בשלוש הרשויות המרכזיות של המדינה, ואילו העורכת הראשית של המגזין הודיעה כי כתב העת אינו מעוניין להיות מעורב פוליטית בעוד שבמודעה מוצגות לפחות שתי נשים שההשתייכותן המפלגתית היא כזו. הקונגרס היהודי האמריקאי כינס [[מסיבת עיתונאים]] בהשתתפות פמיניסטיות יהודיות מובילות, כגון: [[בלו גרינברג]] (Blu Greenberg) ו[[פיליס צ'סלר]] (Phyllis Chesler) אשר ביקרו בחריפות את ההחלטה. הן ראו במעשה הדחייה אקט נבזי של מגזין המחשיב את עצמו כעומד בחזית תנועת הנשים. לדעתן המגזין איבד את עצמאותו כאשר בחר לנקוט בעמדה שמאלנית ובכך לאפשר דה-לגיטימציה של ישראל.{{הערה|1= Anthony Weiss, [http://forward.com/articles/12494/pro-israel-ad-rejected-by-feminist-magazine-/ Pro-''Israel Ad Rejected by Feminist Magazine''], Forward, January 16, 2008}}
==לקריאה נוספת==
|
