התקופה הפרסית בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

על פי חלוקת הפחווה ל-5 פלכים בהתאם לשמותיהם ברשימת בוני החומה, מתקבלות יחידות מנהל עם גבולות שאינם טבעיים. בהתאם לכך, ניתן להציע שני פלכים עצמאיים נוספים: פלך יריחו במזרח ופלך [[לוד (עיר)|לוד]] במערב, שבירתו היא אולי [[גזר (ישוב מקראי)|גזר]]. לאור הצעה זו, פחוות יהודה היתה מחולקת ל-6 פלכים, המקבילים לאזורים הגאוגרפיים הטבעיים שלה: פלך ירושלים (ירושלים וסביבותיה), פלך מצפה (אזור [[נחלת בנימין]] מצפון לירושלים), פלך בית צור (האזור ההררי שמדרום לירושלים), פלך גזר (השפלה הצפונית-מערבית), פלך קעילה (השפלה הדרומית-מערבית) ופלך יריחו (בקעת יריחו). לאור חלוקה זו, פלך בית הכרם נראה כמיותר, אולם ייתכן שבסביבות ירושלים, בירת הפחווה, חולק השטח לפלכים קטנים יותר.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 245-244.}}

 

 

 

מלבד הפחות הנזכרים לעיל, ידועים שמות נוספים של פחות ביהודה: בגוהי, שר-צבאו (והמושל הכללי) של [[ארתחששתא השני]] שנכנס לבית המקדש והטיל על היהודים קנס בצורת מס במשך 7 שנים{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''[[קדמוניות היהודים]]''', ספר יא, פרק ז, פסקה א, סעיפים 301-297.}}, הוא ככל הנראה אותו בגוהי{{הערה|פרופ' יוסף קלוזנר, '''היסטוריה של הבית השני''', כרך שני, עמ' 12-11.}} שאליו פנו יהודי [[יב]] ב[[מכתבי יב|מכתב]] בשנת 408 לפנה"ס; יחזקיהו, ששמו מופיע במטבעות מסוף התקופה הפרסית; ואלנתן, יהועזר ואחזי, המופיעים בטביעות חותם על גבי כדים ו[[בולה|בולות]]. בין טביעות החותם רווחת גם הטביעה "ירושלם" ונמצא גם מטבע ועליו הכתובת "יוחנן הכוהן" (במטבעות היהודיים מהתקופה הפרסית מופיעות דיוקנאות אדם, תופעה הנעלמת כליל ממטבעות יהודיים מאוחרים יותר), שניהם מסוף התקופה הפרסית.{{הערה|שם=רפפורט 57-50}} בתקופה זו חלה התמעטות במעמד הפחה והכהן הגדול הפך לראש העדה ונציגה המוכר כלפי המלכות.{{הערה|פרופ' חיים תדמור, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 2. ימי שיבת ציון, ד. מפעלו של נחמיה, עמ' 276.}}

 

== האוכלוסיה הלא יהודית ==

ב{{ה|גליל}} לא נתגלו ממצאים כתובים מהתקופה הפרסית ואי אפשר לקבוע את זהותה של האוכלוסיה המקומית לפי המקורות הספרותיים. כלי החרס וממצאים אחרים שנתגלו בגליל מחוף הים ועד דן, חצור ובית ירח, זהים ברובם לאלה שנמצאו ב[[מישור החוף]] ושונים מאלה שנמצאו בהרי יהודה ושומרון. ייתכן וניתן להסיק מכך שאוכלוסיית הגליל היתה מורכבת בתקופה הפרסית ברובה מ[[פיניקים]], או לפחות תחת השפעתם התרבותית. שלושת ישובי החוף החשובים של הצפון - [[אכזיב]], [[עכו]] ו[[שקמונה]], ככל הנראה הופרדו מהגליל ויתכן נמסרו לחסות מלכי צור. גם האזור מדרום לעכו ועד [[הכרמל]] היה נתון לחסות צור.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 234.}}

ברוב שפכי הנחלים בחוף הים התיכון של ארץ ישראל, מ[[נחל גלים]] עד [[נחל הירקון]], הוקם בתקופה הפרסית ישוב שהשתמש בשפך כבמעגן וכך גם במפרצים: מפרץ עתלית, דאר, מכמורת, רשפון ויפו.{{הערה|פרופ' אפרים שטרן, '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך שני, חלק ג: 1. הרקע הגיאוגרפי־היסטורי של ארץ־ישראל בתקופה הפרסית, עמ' 236.}}

 

=== פחוות אשדוד ===

 

=== אדומים ===

 

=== ערבים ===