נגד אפיון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏אפיון: עלילת קורבן אדם
מ ←‏אפיון: תיקון קישור
שורה 52:
על יהודי אלכסנדריה, טען אפיון שאינם אזרחי העיר והיא אינה מולדתם ולראיה: בזמן בצורת, היהודים לא מקבלים מהלחם המחולק לתושבי אלכסנדריה. ואם היהודים הם אכן אזרחי העיר, תהה, מדוע אינם עובדים את האלים של אלכסנדריה?{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר שני, פרקים [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#ד 2|ד-ו]].}}{{ש}}
לטענת אפיון (בעקבות [[פוסידוניוס]] ו[[דיודורוס סיקולוס]]{{הערה|פטר שפר, '''יוּדוֹפובּיה''', פרק 2 האל היהודי, פולחן החמור, עמ' 90.}}), במקדש בירושלים היה מוצב פסל זהב של ראש חמור שהיהודים סגדו לו ([[עלילת החמור]]), אך נעלם משם כשאוצרות המקדש נלקחו על ידי [[אנטיוכוס אפיפנס]].{{ש}}
בעקבות פוסידוניוס ואפולוניוס מולון, ניסה גם אפיון ללמד סנגוריה על שוד המקדש של אנטיוכוס והאשים את היהודים ב[[עלילת קורבן אדםהאדם|קרבן אדם]]. הוא סיפר שאנטיוכוס מצא במקדש אדם שוכב על מיטה ולידו שולחן מלא במאכלי בשר. האיש נפל לרגלי המלך והתחנן שישחררו, כי נותרו לו רק מספר ימים לחיות. הוא בכה וסיפר שהוא יווני שעבר בארץ יהודה לחפש פרנסה, נחטף ונכלא בבית המקדש, תוך שהוא מפוטם במזון. האנשים המגישים לו מזון סיפרו לו שליהודים יש חוק סודי די חדש לפיו הם תופסים איש יווני זר, מפטמים אותו במשך שנה שלמה ואז מוציאים אותו ליער, מעלים אותו לקרבן ואוכלים ממעיו, ונשבעים לשנוא יוונים תמיד.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר שני, פרקים [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#ז 2|ז-ח]].}}{{ש}}
אפיון הוסיף וקבע, כי היהודים נשבעים להרע לנוכרים ובמיוחד ליוונים, ואפילו טען כי מנהגם לשחוט את בהמות הבית למאכל עלול להביא להכחדת בהמות המרעה. הוא הסביר כי אין ליהודים חוקים ישרים ולכן אין להם שלטון עצמי והם תמיד נתינים של עמים אחרים. מלבד זאת, לא יצאו מתוכם אנשים חשובים, אנשי מדע, אמנים או פילוסופים.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר שני, פרקים [[S:קדמות היהודים - נגד אפיון#י 2|י-יג]].}}