בטון מזוין – הבדלי גרסאות

כאמור, כמעט תמיד מדובר ב[[פלדה]] כאלמנט הזיון. הפלדה בה משתמשים לזיון בטון היא בדרך כלל מוטות מצולעים של פלדה מסוג פ-400{{הערה|1=תכונות פלדה לזיון בטון מפורטות בתקן ישראלי 4466}}. מוטות הפלדה, המכונים בפשטות "פלדת זיון", הם בדרך כלל מצולעים. עלצלעות מנתאלו להגדילמגדילות את יכולתשטח ההידבקותהפנים והאחיזהשל שלהםהמוט ואתומאפשרות שטחלבטון הפניםלהידבק שלהםאליהם בצורה טובה יותר, כלומר כושר ההידבקות שלהם גדול יותר ובכך אתמאפשר העברת המאמצים יעילה יותר בין הפלדה לבטון. המוטות עצמם עגולים ומיוצרים במפעל לפי מידות [[קוטר]] סטנדרטיות החל מ-6 מ"מ. יש להבדיל בין שני סוגי פלדה ושני סוגי מוטות. פלדת זיון רגילה פ-400, ופלדת זיון רתיכה פ-400w. הפלדה הרגילה (פ-400) היא פלדה פחמנית רגילה. הפלדה הרתיכה מכילה אחוז נמוך יותר של פחמן. במקום הפחמן מוסיפים לפלדה הרתיכה [[ונדיום]] כדי לשמור על חוזקה. עקב כך מחיר הפלדה הרתיכה גבוה יותר. יש לכך חשיבות טכנולוגית ביצור הבטון המזויין, שכן כאשר מדובר בפלדה שאינה רתיכה, יש לקשור את מוטות הפלדה, ולהבטיח חפיפה מספקת, על-מנת שהבטון יעביר את המאמצים בין המוטות. מוטות הפלדה יכולים להיות משוכים בקר או בחם. מוטות משוכים בקר הם חזקים יותר, אך תכונה זו באה על חשבון המשיכות. לכן, על-מנת להבטיח כשל משיך, ברכיבים מבניים ובמבנים מוגנים מותר השימוש בפלדה משוכה בחם בלבד. רשתות וכלובי זיון הם לרוב שילוב של מוטות פלדה פשוטים בקטרים שונים המכופפים ומחוברים יחד. יש לציין כי במקרים רבים עדיין משתמשים ב[[ברזל]] רגיל במקום בפלדה, בשל מחירו הנמוך יותר.