כנף תקיפה קרקעית 2 (לופטוואפה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 27:
במרץ [[1937]] הוקמו שני להקים נוספים בכנף 162 והחלו להיקלט מטוסי ה[[יונקרס Ju 87]] החדשים על פני ה-Hs 123, ה[[היינקל He 50]] וה-[[Ar 65]] המיושנים. שני הלהקים התפצלו מהכנף במהלך השנה והועברו להקמת כנפות חדשות (כנף 163 וכנף 168, בהתבסס על מעבר לאזורי פיקוד חדשים). במאי [[1939]], ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, שונתה שוב שיטת המספור תוך איחוד ובניה מחדש של הרבה מיחידות ה[[לופטוואפה]]. כל צי אווירי של הלופטוופאה כלל ספקטרום של מספרי יחידות שהוענקו לפי סדר בכירות, כך הוקמה '''כנף תקיפה קרקעית 2''' בתור הכנף השנייה של [[צי האוויר הראשון (לופטוואפה)|צי האוויר הראשון]]. היא הורכבה מ'''להק I''' (לשעבר להק I מכנף 163), '''להק II''' (לשעבר להק I מכנף 162) ו'''להק III''' (לשעבר להק II מכנף 163).
עם תחילת המלחמה בספטמבר [[1939]], לחמו טייסות הכנף במשימות תקיפה קרקעית במהלך [[המערכה בפולין]] ולאחר מכן ב{{ה|מערכה על צרפת ועל ארצות השפלה}} ו[[הקרב על בריטניה]]. בשנת [[1941]] עם תחילת [[מבצע ברברוסה|המערכה כנגד ברית המועצות]] הועברה הכנף לחזית המזרחית, שם פעלו טייסות הכנף בהצלחה מרובה כנגד כוחות קרקעיים של [[הצבא האדום]] ומטרות אויב נייחות. במהלך [[1943]] הלופטוואפה החל בהדרגה להגביר את יכולות התקיפה הקרקעית שלו, מטוסי קרב כגון ה-Bf 109 וה-Fw 190 החלו לכלול דגמים בעלי פצצות או תותחים כנגד מטרות קרקעיות. גם מטוסי השטוקה (Ju 87) התפתחו לכיוון זה עם דגמי ה-D וה-G שכללו תותחי 20 מ"מ ו-37 מ"מ לירי במטרות קרקעיות משורינות, כגון טורי רכבי אויב או טנקים. עם שינוי זה כנפות התקיפה הקרקעית לא היו עוד מבוססות על מפציצי צלילה בלבד ולכן עברו יחידות אלו שינוי מבני ושמות הכנפות השתנה, כך שכנפי מפציצי צלילה (''Sturzkampfgeschwader'') השתנה לכנפי תקיפה קרקעית (''Schlachtgeschwader'').
==לקריאה נוספת==
| |||