קימונו – הבדלי גרסאות

במהלך [[תקופת היאןהייאן]] היפנית (שמתפרשת על פני השנים [[794]] עד [[1192]] לספירה), התעצב הקימונו לכדי סגנון מיוחד - לובשיו עטו על כתפיהם עצמם עד תריסר, ולעתים אף יותר, שכבות בצבעים מנוגדים, ועליהן עטו חצי סינר המכונה בשם מוֹ, מעל הקימונו. לשילובי הצבעים השונים נודעו משמעויות שונות וכל אחד היה לייחודי בפני עצמו. במהלך עידן[[תקופת מורומאכי|תקופת מורומאצ׳י]] (בשנים [[1392]] עד [[1573]]), הקוסודה, קימונו יחיד שנחשב קודם-לכן ללבוש תחתון, החל להיענדלהלבש בלי תחתונימכנסי האקאמה מעליו, ונשמר אפוא במקומו בסיועה של חגורה בשם אובי. במהלך [[תקופת אדו]] החלו השרוולים להתארך, במיוחד בקרב נשים לא נשואות, ואף האובי נעשה רחב יותר ובעל סגנונות קשירה שונים שנכנסו לאופנה. באותם הימים, נהגו ללבוש את הקימונו סמוראים בעיקרם, שכן עבורם היה הקימונו משמש כלבוש רשמי או לכל הפחות בתור לבוש נוסף מתחת לשריון הסמוראי. או-אז היה לרוב מדובר בקימונו פשוט או בעל עיטורים שהיה ברשות המשפחה או הכוח הצבאי שאל אנשיו השתייך הסמוראי.