התחייה הגותית – הבדלי גרסאות

{{תולדות האדריכלות}}

'''התחייה הגותית''' או '''נאו־גותיקה''' היא תנועה ב[[אדריכלות]] שראשיתה בסוף [[המאה ה-18]] ב[[בריטניה]]. היא הפכה פופולרית מאוד באדריכלות של [[המאה ה-19]] ב[[אירופה]] וזכתה לעדנה גם בתחילת [[המאה ה-20]] ב[[צפון אמריקה]]. התחייה הגותית ניסתה לשחזר את [[האדריכלות הגותית]] של [[ימי הביניים]] באירופה באמצעים ובהקשרים מודרניים יותר. היא התפתחה במקביל ל[[אדריכלות נאו-קלאסית|אדריכלות הנאו-קלאסית]] של אותה תקופה, שחיקתה את [[האדריכלות הקלאסית]], גם היא הייתה נפוצה מאוד ב[[בריטניה]] ו[[ארצות הברית]]. באותה תקופה גם שופצו והושלמו קתדרלות גותיות רבות באירופה.

 

 

אדריכל נוסף שהושפע מרוח התחייה הגותית, אולם פעל באופן אחר לגמרי, הוא [[אנטוני גאודי]] שעיקר עבודותיו נבנו ב[[ברצלונה]]. גאודי פיתח סגנון ייחודי מאוד שהושפע גם מה[[אר נובו]] אך שיקף ללא ספק את הרומנטיקה של האדריכלות הגותית. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכנסיית [[סגרדה פמיליה]].

==נאו-גותיקה מול הגותיקה של ימי הביניים==

[[קובץ:TO NeoGothic.jpg|שמאל|ממוזער|180px|[[גורד שחקים]] נאו-גותי ב[[טורונטו]]]]