הבדלים בין גרסאות בדף "רחל המשוררת"

הוסר בית אחד ,  לפני 5 שנים
מ
אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
מ (שוחזר מעריכות של 46.116.226.227 (שיחה) לעריכה האחרונה של EranBot)
מ (אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק)
 
===בתקופת העלייה השנייה והמלחמה הגדולה 1919-1909===
ב-[[1909]], בהיותה בת תשע-עשרה, באה לסייר בארץ ישראל עם אחותה שושנה. השתיים, שהיו בדרכן ל[[איטליה]] ללמוד שם [[אמנות]] ו[[פילוסופיה]], החליטו להישאר בארץ ישראל ולהשתלב בבנייתה. הן התיישבו ב[[מושבה]] [[רחובות]], ולמדו [[עברית]] מהאזנה לילדים בגן הילדים‏{{הערה|שירי רחל - סוד קסמם, הוצאת שרידות}}. בהמשך הצטרפה אליהן אחותן בת שבע, והבית בו התגוררו, בית ברוידא, מכונה מאז על שמן "מגדל שלוש האחיות"{{הערה|{{הארץ|רוחמה אלבג|רצינו להיוולד מחדש. גרנו ברחובות|1.1222221}}}}{{הערה|[http://www.piano.co.il/index.php/2011-01-03-21-26-19 קונצ'רטו לפסנתר על דבשת גמל], מתוך ספרו של עמוס בר "המשוררת מכנרת", באתר "סיפורי פסנתרים"}}. ברחובות חוותה רחל את הרומן הראשון שלה, עם בן המושבה [[נקדימון אלטשולר]]. אביה של רחל עלה לארץ ישראל שנה אחריה והתגורר ב[[תל אביב]].{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו|קרני עם-עד, "בשתיקה נפרדנו", ידיעות הקיבוץ גיליון 1237, 28 בספטמבר 2010, [http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3960254,00.html גרסה מקוצרת באתר "mynet"]}}.
 
רחל רצתה לעסוק ב[[חקלאות]], ולכן עברה ב-[[1911]] ל"[[חוות העלמות]]" הלימודית שהקימה [[חנה מייזל]] ב[[חוות כנרת]], שם נפגשה עם [[ברל כצנלסון]] ועם [[אהרן דוד גורדון]], שהשפיע עליה רבות, ולאות תודה הקדישה לו את השיר הראשון שכתבה בלשון העברית - "[http://www.benyehuda.org/rachel/Rac001.html הלך נפש]". שם גם הכירה את זלמן רובשוב (שלימים נודע כ[[זלמן שזר]], [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]] השלישי), ובין השניים נוצר קשר רומנטי. היא הקדישה לו שלושה משיריה מפורשות{{הערה|"גן נעול", "הד" ו"ברית ההד"}}, אף שנהוג לחשוב כי שירים נוספים נכתבו אודותיו{{הערה|למשל "בתו" אשר לא פורסם בחייה של רחל}}. השיר "[[גן נעול]]", שהוקדש לו, מבטא את כאבה לנוכח חוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה ל"זר" שמהווה [[אנגרמה]] על ראשי תיבות שמו הקודם של שז"ר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך יחד עם זאת היא מסתירה את זהותו כדי להגן על שמו.{{דרוש מקור}}
 
===בשנות העשרים===
ב-[[1919]] חזרה לארץ ישראל ב[[אונייה]] [[רוסלאן]], יחד עם אנשים ונשים שלימים בנו את צמרת ההנהגה והתרבות בארץ, כגון פרופ' [[יוסף קלוזנר]] (יש הסבורים כי קבוצה זו פתחה את מה שכונה "[[העלייה השלישית]]"), ושבה אל מושא רבים משיריה, אל [[הכנרת]] האהובה עליה, לקבוצת [[דגניה א'|דגניה]]. בדגניה היא הייתה פעילה בתחום התרבות בקבוצה, ועבדה בעיקר עם ילדי הקבוצה.{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו}}.
 
לאחר תקופה קצרה נתגלו אצלה ניצני מחלת ה[[שחפת]]. בתחילה נדרשה רחל על ידי הרופא להקפיד לאכול בכלים נפרדים,{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו}}, אולם המחלה, שנחשבה אז לחשוכת-מרפא, גרמה לגירושה לבסוף מדגניה. ההחלטה לא נתקבלה בפורום מסודר של הקיבוץ אלא פשוט אחד מהחברים בישר לה במילים הבאות את החלטת הקבוצה: "את חולה ואנחנו בריאים. ולכן את צריכה לעזוב"‏.{{הערה|1=מצוטט בשמה של הדסה ורדי לבית בוסל‏ ב[http://www.quimka.net/?l=he&a=8498 רחל המשוררת, דודתי, ואבות השמאל הישראלי]}}{{הערה|וכן במכתב שכתבה רחל לחברתה [[חיותה בוסל]] על תחושותיה לאחר הגירוש מהקיבוץ שפורסם בכתבה "בשתיקה נפרדנו" מאת קרני עם-עד, ידיעות הקיבוץ גיליון 1237, 28 בספטמבר 2010}}. מרבית החברים שידעו כי הדברים נאמרו הלכו לעבוד בשדות כדי להימנע מן הפרידה, מה שפגע ברחל יותר מכל.{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו}}. חלק אחר מן החברים כלל לא ידע שהדברים נאמרו. לימים אחדים מהם התביישו בהחלטה{{מקור}}. גם לאחר גירושה שמרה רחל על קשריה עם חלק מתושבי דגניה ואף ביקרה בה כמה פעמים. חברי דגניה שלחו את שפרה ירובסקי הדגנייתית לטפל בה תקופה מסוימת.{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו}}. כדי למצוא מזור למחלתה נדדה רחל בין [[צפת]], [[ירושלים]] ו[[תל אביב]], בה בילתה את שנותיה האחרונות (בה התגורר גם אביה{{הערה|שם=בשתיקה נפרדנו}}), היא התגוררה בדירה קטנה (כיום בתחילת רחוב בוגרשוב, בסמוך לים). את ימיה האחרונים העבירה בבית מרפא לחולי שחפת ב[[גדרה]] בצמצום רב. היא התפרנסה מפרסום שיריה בעיתון "דבר" (תשלום נקבע לפי מספר שורות ושיריה של רחל לרוב אינם ארוכים) וקצבה חודשית מצומצמת שירשה מאביה. רוב הונו של אביה הועבר למוסדות דתיים{{הערה|ע"פ ספרו של [[אורי מילשטיין]] "רחל", צוואתו של אביה העניקה שש דירות לאשתו - היא אמה החורגת של רחל - וחמשת בניו; קצבה חודשית מצומצמת הוענקה לבנותיו הרווקות וסכום חד פעמי לבנותיו הנשואות. רוב ההון הועבר למוסדות דתיים כאמור}} ורחל לא קיבלה מהם תמיכה.
 
רחל כתבה את רוב שיריה בשש השנים האחרונות לחייה, מתוכם שירים רבים נכתבו על הציפייה שלה ליום מותה. בשנת [[1927]], עת שכבה במיטת חוליה בעיר, הרחק מדגניה, זכרה את ימי החסד שזכתה להם שם, שנדמו בעיניה כחלום רחוק, בשירה [[ואולי לא היו הדברים...]]:
 
==="שירים שנסתתרו"===
בראשית [[המאה ה-21]] נתגלו שלושה שירים שכתבה רחל ב[[רוסית]].{{הערה|בני מר, "עוף-מים חולני שהוטל ליבשה: כיצד הצטלבו שוב ושוב דרכיהם של רחל המשוררת ו[[יוחנן רטנר]], שלו כתבה את שלושת השירים ברוסית, אשר התגלו פתאום והמתפרסמים פה לראשונה", '''הארץ''' תרבות וספרות, כ"ט באלול תשס"ו, 22 בספטמבר 2006}}. שלושת השירים תורגמו מ[[כתב יד (מקור)|כתב היד]] בידי [[רנה ליטוין]], ופורסמו בעיתון [[הארץ]]:{{הערה|1=[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=765024&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0 '''שירים שנסתתרו''' מאת רחל (רחל בלובשטיין), תרגמה מרוסית מכתב היד רנה ליטוין], [[הארץ]] Online}}
:"שיריה של רחל המובאים בזה נכתבו רוסית, בתחילת המאה העשרים, ואמנם ניכרת בהם השפעת השירה הרוסית בת הזמן. במיוחד בולטת השפעתה של אנה אחמטובה, אשר לימים תרגמה רחל משיריה לעברית. השפעתה של אחמטובה ניכרת בתימטיקה, בסיטואציות, במלודיה, בפשטות ובישירות – מסימני ההיכר של שירי רחל בעברית. לעתים נראה שרחל ממש משוחחת עם שורות משיר זה או אחר של המשוררת הרוסית. [...] לפלא נשארת העובדה, כיצד עברה המשוררת בגיל בוגר יחסית מכתיבת שירה ברוסית לעברית כל-כך טבעית וצלולה".
 
רחל נחשבת אחת המשוררות המקובלות על שוחרי השירה העברית. שירתה תופסת מקום נכבד בתרבות העברית, נלמדת דרך קבע בבתי-הספר, ומושרת רבות במפגשי [[שירה בציבור]], מסכתות, סדרי פסח חדשים ומועדי זיכרון ב[[מדינת ישראל|ישראל]] ובתפוצות.
 
רבים משיריה הולחנו על ידי מלחינים שונים, ובהם [[נעמי שמר]], שהלחינה את השיר [[כנרת (רחל המשוררת)|כנרת]]" ("שם הרי גולן"), [[יהודה שרת]] שהלחין בין השאר את השיר "[[ואולי לא היו הדברים...|ואולי לא היו הדברים מעולם...]]" ואת "[http://www.benyehuda.org/rachel/Rac107.html שי]" - שירהּ היחיד שזכתה רחל לשמוע מולחן{{הערה|[[מוקי צור]], '''יהודה שרת גיבור תרבות''', בני ברק: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], עמ' 70; (כיום מוכר השיר בלחנו של [[לוי שער]] משנת 1985).}}, ו[[יוסף טל]] אשר הלחין את שיריה: "[[בגני נטעתיך]]", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר").
{{הערה|[[מוקי צור]], '''יהודה שרת גיבור תרבות''', בני ברק: [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], עמ' 70; (כיום מוכר השיר בלחנו של [[לוי שער]] משנת 1985).}} ו[[יוסף טל]] אשר הלחין את שיריה: "[[בגני נטעתיך]]", "בלילות מקדם", "בלילות לא שנת", ו"עם שחר").
 
====ביצועים====