הבדלים בין גרסאות בדף "ראוונסבריק"

נוספו 151 בתים ,  לפני 5 שנים
הגהה
(←‏פתיח: + מפת מיקום ו-coord)
(הגהה)
==היסטוריה==
[[תמונה:Ravensbruck camp barracks.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מחנה ראוונסבריק, מבט על צריפי המגורים]]
בין השנים 1939 ו-1945 הוחזקו במחנה ראוונסבריק בסך הכול כ-132,000 נשים וילדים, 20,000 גברים ו-1,000 נערות (במחנה אוקרמרק), מארבעים אומות שונות. סגל המחנה מנה כ-1,000 אנשי אס אס ו-550 סוהרות. לפי ההערכות, נספו במחנה כ-40,000 אסירים. ספר הזיכרון שראה אור במלאת 60 שנה לשחרור המחנה, מונה את שמם של 13,161 נשים, גברים וילדים.
=== בשנים 1938-1940 ===
מחנה ראוונסבריק הוקם בכפר בעל אותו השם בקרבת אגם שוודט (Schwedtsee) בין דצמבר [[1938]] לאפריל [[1939]] לפי פקודתו של מפקד ה[[אס אס]] [[היינריך הימלר]], על ידי האסירים במחנה הריכוז [[זקסנהאוזן]], בתור מחנה לנשים בלבד. הוא יועד לנשים גרמניות, מתנגדות המשטר (בגדיהן סומלו במשולש אדום) ובנות קהילת [[עדי יהוה]] (בגדיהן סומלו במשולש סגול). באפריל [[1941]] נוסף לו מחנה קטן לכ-350 גברים. עד יוני [[1942]] הוקם והופעל בקרבת מקום גם "מחנה המגן לנוער" [[אוקרמרק]], שבו שהו כ-400 נערות וצעירות. מחנה ראוונסבריק השתרע בשנת 1945 על שטח של כ-1,700 [[דונם]] והיו לו עד 70 מחנות חוץ ברחבי הרייך ובאזורי הכיבוש, שבהם אולצו אסירות המחנה לעבוד בתעשיית ה[[נשק]].
 
בדצמבר 1940 כבר הוחזקו במחנה 4,200 אסירות, ששוכנו ב-16 צריפים. עד אפריל 1941 התווספו עוד כ-3,500 אסירות. באותו החודש נשלחו 1,000 נשים ל[[אושוויץ]] לבניית [[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] שם. משום שבמחנה ראוונסבריק לא היו אז עדיין [[תא גזים|תאי גזים]], נשלחו באפריל 1942 מעל 1,600 אסירות, כמחציתן [[יהודים|יהודיות]] לעיר [[ברנבורג]] והומתו שם בגז.
 
=== בשנים 1942-1945 ===
כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]] החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. ב-[[1 באוגוסט]] 1942 התחילו רופאי אס אס בניסויים רפואיים באסירות בריאות במחנה. בשלב הזה לא הייתה עדיין משרפה במחנה, ואסירות שמתו נשלחו לשריפה בקרמטוריום של העיירה הסמוכה. לאחר ש[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]] בברלין הורה להפוך את המחנה ל"נקי מיהודים", הועברו כ-600 אסירות יהודיות ב-[[6 באוקטובר]] למחנה ההשמדה אושוויץ. בדצמבר אותה שנה הגיע מספר האסירות ל-10,800, ומפברואר [[1943]] הושמו במחנה גם שבויות מלחמה מן [[הצבא האדום]]. משום שהאס אס לא הצליח להתמודד עוד עם מספר המיתות הגבוה, הוקמה בסתיו 1943 [[קרמטוריום|משרפה]] במחנה. אפרם של המתים פוזר באגם הסמוך. מספר האסירות במחנה הלך וגדל בצורה דרסטית, עם קליטתן של אסירות מבתי כלא שפונו ב[[צרפת]] וממחנות ריכוז שפונו עם התקדמות הצבא האדום במזרח, או שנכבשו על ידו (כך למשל ממחנה [[מיידאנק]]). באפריל [[1944]] חלק מהאסירות הפוליטיות הועברו למחנה חדש שהוקם ב[[הלמברכטס]]. בספטמבר 1944 היה המחנה מלא כל כך, שלצריפים (באראקים) נוספו אוהלים בשטח המחנה, ורבים מדייריהם לא שרדו את החורף, באוקטובר הגיעו מספר טרנספורטים של נשים יהודיות מהונגריה ונשים, בעיקר יהודיות, ממחנות שהיו ממזרח לנהר האודר. לאחר [[מרד ורשה]] נקלטו במחנה עוד כ-12,000 נשים וילדים פולנים ויהודים, עקב הצפיפות הרבה והקטנת מנות המזון התפרצו במחנה במקביל מגיפות של דיזנטריה ושל טיפוס הבהרות שקטלו אלפי אסירות. אלפי אסירות נשלחו לעבוד במחנות-חוץ בכל רחבי גרמניה ופולין, ורבות מהן נשלחו להשמדה ב[[אושוויץ-בירקנאו]]. בסוף 1944 נבנו בראוונסבריק תאי גזים וכיכר הוצאה להורג, והמחנה הפך ל[[מחנה השמדה]], שבו הושמדו בידי האס אס עד סוף המלחמה עד 6,000 אסירים.
 
 
בתקופה שבין [[5 באפריל]] ל-[[26 באפריל]] 1945, לאחר השתדלות של [[נורברט מזור]], הצליח [[הצלב האדום]] הבינלאומי ביחד עם הצלב האדום ה[[שבדיה|שבדי]] בהנהלת [[פולקה ברנדוט]] לפנות כ-7,500 נשים מהמחנה ל[[שווייץ]] ולשבדיה. עם התקרבות חזית הלחימה אל המחנה במהלך חודש אפריל, התחיל האס אס בפינויו ב-27 בחודש, ואסירי המחנה יצאו למה שנודע כ[[צעדת המוות]]. מאחור נותרו רק החולים ביותר: כאלפיים נשים, 300 גברים וכן חלק מסגל המחנה. ב-[[30 באפריל]] הגיעו כוחות הצבא האדום לעיר פירסטנברג ושחררו גם את אסירי המחנה שנותרו בו. האסירים שהיו בעיצומה של צעדת המוות שוחררו בידי הצבא האדום עד [[3 במאי]] 1945. רבים מבין האסירים ששוחררו היו חלשים מכדי לשרוד.
חברי כוח המשמר של האס אס, סוהרות המחנה ואסירים שהיו חלק מהנהלת המחנה ([[קאפו]]ים) נתפסו אחרי תום המלחמה בידי בעלות הברית והועמדו לדין במשפטי ראוונסבריק שנערכו ב[[המבורג]] בשנים [[1946]]-[[1948]]. 16 נאשמים נדונו למוות בגין [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] ופשעים נגד האנושות. חלקים משטח המחנה וממגורי אנשי האס אס היו בשימוש הצבא הסובייטי, ואחר כך הרוסי, עד לנסיגתו משטח גרמניה בשנת [[1993]]. בחלק אחר של המחנה חנכו מוסדות [[הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית]] (מזרח גרמניה) את האנדרטה הלאומית ראוונסבריק. עם יציאת הכוחות הרוסיים הוכשרו חלקים נוספים של המחנה כאנדרטאות.
 
בין השנים 1939 ו-1945 הוחזקו במחנה ראוונסבריק בסך הכול כ-132,000 נשים וילדים, 20,000 גברים ו-1,000 נערות (במחנה אוקרמרק), מארבעים אומות שונות. סגל המחנה מנה כ-1,000 אנשי אס אס ו-550 סוהרות. לפי ההערכות, נספו במחנה כ-40,000 אסירים. ספר הזיכרון שראה אור במלאת 60 שנה לשחרור המחנה, מונה את שמם של 13,161 נשים, גברים וילדים.
 
שטח המחנה נוקה על ידי הצבא הסובייטי ועל ידי שלטונות מזרח גרמניה ופונו ממנו כל העדויות והחפצים שהשאירו האסירים, פרט למספר מבנים, בהם המבנים ששימשו למגורי אנשי האס אס.
 
==החיים במחנה==
עם התקרבות [[הצבא האדום]] בראשית שנת [[1945]], החליט האס אס להשמיד כמה שיותר מאסירי המחנה, כדי למנוע מהם להעיד מאוחר יותר על שקרה במחנה. עד לשחרור המחנה נרצחו עשרות אלפי נשים וילדים. לפי הערכה בריטית ראשונית משנת 1946 הושמדו במחנה כ-91,000 נשים, אלא שהערכה זו התבררה כגבוהה מדי. לפי מחקרים חדשים יותר, שגם הם נתונים במחלוקת, המדובר ב-25,000 עד 40,000 קורבנות במחנה. מספר זה אינו כולל את קורבנות [[צעדת המוות|צעדות המוות]].{{מקור}}
 
בין אסירות המחנה היו אסירות מפורסמות שונות, כמו למשל ארבע חברות [[מנהלת המבצעים המיוחדים]], תא מודיעין [[בריטניה|בריטי]] מיוחד, וכן הנסיכה הצרפתית בת ה-25, אן דה באופרמון-קורטנאי (Anne de Bauffremont-Courtenay).
 
== לאחר מלחמת העולם השנייה ==
לאחר המלחמה לא דובר רבות על מחנה ראוונסבריק, שנחשב אז לאחד המחנות הקטנים. בשנים [[1946]]-[[1948]] התנהלו ב[[המבורג]] [[משפטי ראוונסבריק]], שנוהלו בידי בעלות הברית [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. משפט נוסף שעסק בראוונסבריק התנהל ב[[מזרח גרמניה]] בשנת [[1966]], בעיר [[רוסטוק]]. עניין מחודש במחנה צץ לאחר [[משפטי מיידנק|משפט מיידנק]] ב[[דיסלדורף]] בשנת [[1976]]. סוהרת האס אס [[הרמינה בראונשטיינר]], שהתגלתה בידי צייד הנאצים [[שמעון ויזנטל]], עוררה עניין רב בציבור.
 
חברי כוח המשמר של האס אס, סוהרות המחנה ואסירים שהיו חלק מהנהלת המחנה ([[קאפו]]ים) נתפסו אחרי תום המלחמה בידי בעלות הברית והועמדו לדין במשפטי ראוונסבריק שנערכו ב[[המבורג]] בשנים [[1946]]-[[1948]]. 16 נאשמים נדונו למוות בגין [[פשע מלחמה|פשעי מלחמה]] ופשעים נגד האנושות. חלקים משטח המחנה וממגורי אנשי האס אס היו בשימוש הצבא הסובייטי, ואחר כך הרוסי, עד לנסיגתו משטח גרמניה בשנת [[1993]]. בחלק אחר של המחנה חנכו מוסדות [[הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית]] (מזרח גרמניה) את האנדרטה הלאומית ראוונסבריק. עם יציאת הכוחות הרוסיים הוכשרו חלקים נוספים של המחנה כאנדרטאות.
 
עם יציאת הכוחות הרוסיים הוכשרו חלקים נוספים של המחנה כאנדרטאות.
 
שטח המחנה נוקה על ידי הצבא הסובייטי ועל ידי שלטונות מזרח גרמניה ופונו ממנו כל העדויות והחפצים שהשאירו האסירים, פרט למספר מבנים, בהם המבנים ששימשו למגורי אנשי האס אס.
==הנצחה==
בשטח מחנה הריכוז פועל כיום מרכז הנצחה. עם פינוים של שטחים שונים במחנה בידי כוחות הצבא האדום שישבו בו עד [[1993]], התרחבה פעולת ההנצחה במחנה. במגורי הסוהרות לשעבר פועלים כיום אכסניה לנוער ומרכז מבקרים. התערוכה העיקרית על תולדות המחנה נמצאת במה שהייתה מפקדת האס אס במחנה.
משתמש אלמוני