הבדלים בין גרסאות בדף "ראוונסבריק"

הוסרו 10 בתים ,  לפני 5 שנים
הגהה
תגית: חשד למילים בעייתיות
(הגהה)
תגית: חשד למילים בעייתיות
{{מפת מיקום|מדינה=גרמניה|מפה נוספת=ברנדנבורג|שם=ראוונסבריק|אורך=13.17|רוחב=53.189|מפורט=כן|כותרת=כן|סוג=עיר}}
מחנה '''ראוונסבריק''' ([[גרמנית]]: Ravensbrück) היה בתקופת [[הרייך השלישי]] [[מחנה ריכוז]] בחבל טמפלין שבמדינת [[ברנדנבורג]] ב[[גרמניה]], בקרבת העיירה פירסטנברג על נהר [[האוול]], כמאה קילומטר מצפון ל[[ברלין]]. הוא נחשב למחנה הריכוז (שמאוחר יותר אף הפך ל[[מחנה השמדה]]) ל[[נשים]] הגדול ביותר בגרמניה.
 
עם התקרבות [[הצבא האדום]] בראשית שנת [[1945]], החליט האס אס להשמיד כמה שיותר מאסירי המחנה, כדי למנוע מהם להעיד מאוחר יותר על שקרה במחנה. עד לשחרור המחנה נרצחו עשרות אלפי נשים וילדים. לפי הערכה בריטית ראשונית משנת 1946 הושמדו במחנה כ-91,000 נשים, אלא שהערכה זו התבררה כגבוהה מדי. לפי מחקרים חדשים יותר, שגם הם נתונים במחלוקת, המדובר ב-25,000 עד 40,000 קורבנות במחנה. מספר זה אינו כולל את קורבנות [[צעדת המוות|צעדות המוות]].{{מקור}}
 
==היסטוריה==
[[תמונה:Ravensbruck camp barracks.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מחנה ראוונסבריק, מבט על צריפי המגורים]]
בין השנים 1939 ו-1945 הוחזקו במחנה ראוונסבריק בסך הכול כ-132,000 נשים וילדים, 20,000 גברים ו-1,000 נערות (במחנה אוקרמרק), מארבעים אומות שונות. סגל המחנה מנה כ-1,000 אנשי אס אס ו-550 סוהרות. לפי ההערכות, נספו במחנה כ-40,000 אסירים. ספרבספר הזיכרון שראה אור במלאת 60 שנה לשחרור המחנה, מונהנמנו את שמםשמותם של 13,161 נשים, גברים וילדים אסירים במחנה.
=== בשנים 1938-1940 ===
מחנה ראוונסבריק הוקם בכפר בעל אותו השם בקרבת אגם שוודט (Schwedtsee) בין דצמבר [[1938]] לאפריל [[1939]] לפי פקודתו של מפקד ה[[אס אס]] [[היינריך הימלר]], על ידי האסירים במחנה הריכוז [[זקסנהאוזן]], בתור מחנה לנשים בלבד. הוא יועד לנשים גרמניות, מתנגדות המשטר (בגדיהן סומלו במשולש אדום) ובנות קהילת [[עדי יהוה]] (בגדיהן סומלו במשולש סגול). באפריל [[1941]] נוסף לו מחנה קטן לכ-350 גברים. עד יוני [[1942]] הוקם והופעל בקרבת מקום גם "מחנה המגן לנוער" [[אוקרמרק]], שבו שהו כ-400 נערות וצעירות. מחנה ראוונסבריק השתרע בשנת 1945 על שטח של כ-1,700 [[דונם]] והיו לו עד 70 מחנות חוץ ברחבי הרייך ובאזורי הכיבוש, שבהם אולצו אסירות המחנה לעבוד בתעשיית ה[[נשק]].
 
=== בשנים 19421939-19451938 ===
ב-[[18 במאי]] 1939 הועברו כמעט 900 אסירות ממחנה הריכוז [[ליכטנבורג]] למחנה החדש, והיה עליהן להמשיך בבניית המחנה ובבניית המגורים לסגל המחנה, אנשי האס אס. כבר בסוף יוני 1939 הועברו כ-440 [[צוענים|צועניות]] עם ילדיהן מחבל [[בורגנלנד]] ב[[אוסטריה]] למחנה ראוונסבריק. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התווספו אליהן נשים מ[[פולין]] הכבושה, ואחר כך מארצות נוספות שנכבשו על ידי הצבא הנאצי. בינואר 1940 ביקר הימלר במחנה והנהיג עונש של מלקות לאסירות המחנה. כחלק מהמאמץ הכלכלי של המלחמה הוקם ביוני 1940 בשטח המחנה מפעל בשם "חברה לטקסטיל ולעיבוד עור בע"מ", על ידי האס אס. בשטח המחנה הוקם מעין אזור תעשייה, שבו עבדו האסירות בעבודות שנחשבו אופייניות לנשים.
מחנה ראוונסבריק הוקם בכפר באותו השם בקרבת אגם שוודט (Schwedtsee) בין דצמבר [[1938]] לאפריל [[1939]] לפי פקודתו של מפקד ה[[אס אס]] [[היינריך הימלר]], על ידי האסירים במחנה הריכוז [[זקסנהאוזן]], בתור מחנה לנשים בלבד. לכתחילה הוא יועד לנשים גרמניות, מתנגדות המשטר. אולם במשך הזמן הצטרפו אסירות אחרות.
לאסירות שנקלטו במחנה ניתן מספר סדרתי ועל מדי האסירות נתפר משולש צבעוני, שצבעו סימל את סוג האסירה והאות שהופיעה בו את הלאום שלה. אסירות יהודיות במחנה נשאו [[טלאי צהוב]]. אסירות פליליות ענדו [[משולש ירוק]], [[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם|מתנגדות משטר]] ושבויות מלחמה [[ברית המועצות|סובייטיות]] ענדו [[משולש אדום]], [[עדי יהוה|עדות יהוה]] ונוצריות אחרות ענדו [[משולש סגול]]. נשים שהואשמו ב"התנהגות א-סוציאלית" - [[לסביות]], [[זנות|זונות]] ו[[צוענים|צועניות]] - סומלו ב[[משולש שחור]].
 
ב-[[18 במאי]] 1939 הועברו כמעט 900 אסירות ממחנה הריכוז [[ליכטנבורג]] למחנה החדש, והיה עליהן להמשיך בבניית המחנה ובבניית המגורים לסגל המחנה, אנשי האס אס. כבר בסוף יוני 1939 הועברו כ-440 [[צוענים|צועניות]] עם ילדיהן מחבל [[בורגנלנד]] ב[[אוסטריה]] למחנה ראוונסבריק. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התווספו אליהן נשים מ[[פולין]] הכבושה, ואחר כך מארצות נוספות שנכבשו על ידי הצבא הנאצי. בינואר 1940 ביקר הימלר במחנה והנהיג עונש של מלקות לאסירות המחנה. כחלק מהמאמץ הכלכלי של המלחמה הוקם ביוני 1940 בשטח המחנה מפעל בשם "חברה לטקסטיל ולעיבוד עור בע"מ", על ידי האס אס. בשטח המחנה הוקם מעין אזור תעשייה, שבו עבדו האסירות בעבודות שנחשבו אופייניות לנשים.
 
=== בשנים 1938-1940-1941 ===
בינואר 1940 ביקר הימלר במחנה והנהיג עונש של מלקות לאסירות המחנה. כחלק מהמאמץ הכלכלי של המלחמה הוקם ביוני 1940 בשטח המחנה מפעל בשם "חברה לטקסטיל ולעיבוד עור בע"מ", על ידי האס אס. בשטח המחנה הוקם מעין אזור תעשייה, שבו עבדו האסירות בעבודות שנחשבו אופייניות לנשים.
 
בדצמבר 1940 כבר הוחזקו במחנה 4,200 אסירות, ששוכנו ב-16 צריפים. עד אפריל 1941 התווספו עוד כ-3,500 אסירות. באותו החודש נשלחו 1,000 נשים ל[[אושוויץ]] לבניית [[מחנה השמדה|מחנה ההשמדה]] שם. משום שבמחנה ראוונסבריק לא היו אז עדיין [[תא גזים|תאי גזים]], נשלחו באפריל 1942 מעל 1,600 אסירות, כמחציתן [[יהודים|יהודיות]] לעיר [[ברנבורג]] והומתו שם בגז.
 
כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]] החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. בין השאר הועבדו האסירות בבניית חלקי [[V-2|טילי V-2]] בשביל חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]].
=== בשנים 1942-1945 ===
כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]] החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. ב-[[1 באוגוסט]] 1942 התחילו רופאי אס אס בניסויים רפואיים באסירות בריאות במחנה. בשלב הזה לא הייתה עדיין משרפה במחנה, ואסירות שמתו נשלחו לשריפה בקרמטוריום של העיירה הסמוכה. לאחר ש[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]] בברלין הורה להפוך את המחנה ל"נקי מיהודים", הועברו כ-600 אסירות יהודיות ב-[[6 באוקטובר]] למחנה ההשמדה אושוויץ. בדצמבר אותה שנה הגיע מספר האסירות ל-10,800, ומפברואר [[1943]] הושמו במחנה גם שבויות מלחמה מן [[הצבא האדום]]. משום שהאס אס לא הצליח להתמודד עוד עם מספר המיתות הגבוה, הוקמה בסתיו 1943 [[קרמטוריום|משרפה]] במחנה. אפרם של המתים פוזר באגם הסמוך. מספר האסירות במחנה הלך וגדל בצורה דרסטית, עם קליטתן של אסירות מבתי כלא שפונו ב[[צרפת]] וממחנות ריכוז שפונו עם התקדמות הצבא האדום במזרח, או שנכבשו על ידו (כך למשל ממחנה [[מיידאנק]]). באפריל [[1944]] חלק מהאסירות הפוליטיות הועברו למחנה חדש שהוקם ב[[הלמברכטס]]. בספטמבר 1944 היה המחנה מלא כל כך, שלצריפים (באראקים) נוספו אוהלים בשטח המחנה, ורבים מדייריהם לא שרדו את החורף, באוקטובר הגיעו מספר טרנספורטים של נשים יהודיות מהונגריה ונשים, בעיקר יהודיות, ממחנות שהיו ממזרח לנהר האודר. לאחר [[מרד ורשה]] נקלטו במחנה עוד כ-12,000 נשים וילדים פולנים ויהודים, עקב הצפיפות הרבה והקטנת מנות המזון התפרצו במחנה במקביל מגיפות של דיזנטריה ושל טיפוס הבהרות שקטלו אלפי אסירות. אלפי אסירות נשלחו לעבוד במחנות-חוץ בכל רחבי גרמניה ופולין, ורבות מהן נשלחו להשמדה ב[[אושוויץ-בירקנאו]]. בסוף 1944 נבנו בראוונסבריק תאי גזים וכיכר הוצאה להורג, והמחנה הפך ל[[מחנה השמדה]], שבו הושמדו בידי האס אס עד סוף המלחמה עד 6,000 אסירים.
 
מחנה ראוונסבריק הוקם בכפר בעל אותו השם בקרבת אגם שוודט (Schwedtsee) בין דצמבר [[1938]] לאפריל [[1939]] לפי פקודתו של מפקד ה[[אס אס]] [[היינריך הימלר]], על ידי האסירים במחנה הריכוז [[זקסנהאוזן]], בתור מחנה לנשים בלבד. הוא יועד לנשים גרמניות, מתנגדות המשטר (בגדיהן סומלו במשולש אדום) ובנות קהילת [[עדי יהוה]] (בגדיהן סומלו במשולש סגול). באפריל [[1941]] נוסף לו מחנה קטן לכ-350 גברים. עד יוני [[1942]] הוקם והופעל בקרבת מקום גם "מחנה המגן לנוער" [[אוקרמרק]], שבו שהו כ-400 נערות וצעירות. מחנה ראוונסבריק השתרע בשנת 1945 על שטח של כ-1,700 [[דונם]] והיו לו עד 70 מחנות חוץ ברחבי הרייך ובאזורי הכיבוש, שבהם אולצו אסירות המחנה לעבוד בתעשיית ה[[נשק]].
באמצע ינואר 1945 הכיל המחנה, ביחד עם מחנות החוץ שלו, כ-46,100 אסירות ויותר מ-7,800 אסירים, ואליהם נוספו בתחילת פברואר כ-11,000 אסירים נוספים ממחנות שפונו על ידי הגרמנים. מחנה הנוער אוקרמרק פונה מיושביו, ותחת זאת שוכנו בו נשים שלא היו כשירות לעבודה, שאלפים מהן נרצחו בתוך שבועות.
 
=== בשנים 1944-1942 ===
בתקופה שבין [[5 באפריל]] ל-[[26 באפריל]] 1945, לאחר השתדלות של [[נורברט מזור]], הצליח [[הצלב האדום]] הבינלאומי ביחד עם הצלב האדום ה[[שבדיה|שבדי]] בהנהלת [[פולקה ברנדוט]] לפנות כ-7,500 נשים מהמחנה ל[[שווייץ]] ולשבדיה. עם התקרבות חזית הלחימה אל המחנה במהלך חודש אפריל, התחיל האס אס בפינויו ב-27 בחודש, ואסירי המחנה יצאו למה שנודע כ[[צעדת המוות]]. מאחור נותרו רק החולים ביותר: כאלפיים נשים, 300 גברים וכן חלק מסגל המחנה. ב-[[30 באפריל]] הגיעו כוחות הצבא האדום לעיר פירסטנברג ושחררו גם את אסירי המחנה שנותרו בו. האסירים שהיו בעיצומה של צעדת המוות שוחררו בידי הצבא האדום עד [[3 במאי]] 1945. רבים מבין האסירים ששוחררו היו חלשים מכדי לשרוד.
כחלק מהמגמה הכללית של שיעבוד אסירי המחנות לכלכלת המלחמה ולתעשיית הנשק במיוחד, הקימה חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]] החל ביוני 1942 מתקני ייצור במחנה, שבהם הועבדו אסירות המחנה. ב-[[1 באוגוסט]] 1942 התחילו רופאי אס אס בניסויים רפואיים באסירות בריאות במחנה. בשלב הזה לא הייתה עדיין משרפה במחנה, ואסירות שמתו נשלחו לשריפה בקרמטוריום של העיירה הסמוכה. לאחר ש[[המשרד הראשי לביטחון הרייך]] בברלין הורה להפוך את המחנה ל"נקי מיהודים", הועברו כ-600 אסירות יהודיות ב-[[6 באוקטובר]] למחנה ההשמדה אושוויץ. בדצמבר אותה שנה הגיע מספר האסירות ל-10,800, ומפברואר [[1943]] הושמו במחנה גם שבויות מלחמה מן [[הצבא האדום]]. משום שהאס אס לא הצליח להתמודד עוד עם מספר המיתות הגבוה, הוקמה בסתיו 1943 [[קרמטוריום|משרפה]] במחנה. אפרם של המתים פוזר באגם הסמוך. מספר האסירות במחנה הלך וגדל בצורה דרסטית, עם קליטתן של אסירות מבתי כלא שפונו ב[[צרפת]] וממחנות ריכוז שפונו עם התקדמות הצבא האדום במזרח, או שנכבשו על ידו (כך למשל ממחנה [[מיידאנק]]). באפריל [[1944]] חלק מהאסירות הפוליטיות הועברו למחנה חדש שהוקם ב[[הלמברכטס]]. בספטמבר 1944 היה המחנה מלא כל כך, שלצריפים (באראקים) נוספו אוהלים בשטח המחנה, ורבים מדייריהם לא שרדו את החורף, באוקטובר הגיעו מספר טרנספורטים של נשים יהודיות מהונגריה ונשים, בעיקר יהודיות, ממחנות שהיו ממזרח לנהר האודר. לאחר [[מרד ורשה]] נקלטו במחנה עוד כ-12,000 נשים וילדים פולנים ויהודים, עקב הצפיפות הרבה והקטנת מנות המזון התפרצו במחנה במקביל מגיפות של דיזנטריה ושל טיפוס הבהרות שקטלו אלפי אסירות. אלפי אסירות נשלחו לעבוד במחנות-חוץ בכל רחבי גרמניה ופולין, ורבות מהן נשלחו להשמדה ב[[אושוויץ-בירקנאו]]. בסוף 1944 נבנו בראוונסבריק תאי גזים וכיכר הוצאה להורג, והמחנה הפך ל[[מחנה השמדה]], שבו הושמדו בידי האס אס עד סוף המלחמה עד 6,000 אסירים.
 
תנאי החיים במחנה היו קשים מנשוא. אלפי אסירות נורו למוות, נחנקו, הומתו בגז, נקברו בחיים או הועבדו בפרך עד מוות. חלק מהאסירות מתו כתוצאה מניסויים שבוצעו בגופן ({{הערה|ראו [[משפט הרופאים בגרמניה]]).}}. כל אסירי המחנה, ובכללם ילדים קטנים, אולצו לעבוד בעבודות קשות, שגרמו לא אחת למוות. בין השאר הועבדו האסירות בבניית חלקי [[V-2|טילי V-2]] בשביל חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]].
 
==החיים במחנה==
[[תמונה:Bundesarchiv Bild 183-1985-0417-15, Ravensbrück, Konzentrationslager.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבוצת אסירות מבצעות עבודות כפייה במחנה ראוונסבריק]]
לאסירות שנקלטו במחנה ניתן מספר סדרתי ועל מדי האסירות נתפר משולש צבעוני, שצבעו סימל את סוג האסירה והאות שהופיעה בו את הלאום שלה. אסירות יהודיות במחנה נשאו [[טלאי צהוב]]. אסירות פליליות ענדו [[משולש ירוק]], [[ההתנגדות הגרמנית לנאציזם|מתנגדות משטר]] ושבויות מלחמה [[ברית המועצות|סובייטיות]] ענדו [[משולש אדום]], [[עדי יהוה|עדות יהוה]] ונוצריות אחרות ענדו [[משולש סגול]]. נשים שהואשמו ב"התנהגות א-סוציאלית" - [[לסביות]], [[זנות|זונות]] ו[[צוענים|צועניות]] - סומלו ב[[משולש שחור]].
בין אסירות המחנה היו אסירות מפורסמות שונותאחדות, כמו למשל ארבע חברות [[מנהלת המבצעים המיוחדים]], תא מודיעין [[בריטניה|בריטי]] מיוחד, וכן הנסיכה הצרפתית בת ה-25, אן דה באופרמון-קורטנאי (Anne de Bauffremont-Courtenay).
 
=== בשנת 1945 ===
תנאי החיים במחנה היו קשים מנשוא. אלפי אסירות נורו למוות, נחנקו, הומתו בגז, נקברו בחיים או הועבדו בפרך עד מוות. חלק מהאסירות מתו כתוצאה מניסויים שבוצעו בגופן (ראו [[משפט הרופאים בגרמניה]]). כל אסירי המחנה, ובכללם ילדים קטנים, אולצו לעבוד בעבודות קשות, שגרמו לא אחת למוות. בין השאר הועבדו האסירות בבניית חלקי [[V-2|טילי V-2]] בשביל חברת [[סימנס (חברה)|סימנס]].
עם התקרבות [[הצבא האדום]] בראשית שנת [[1945]], החליט האס אס להשמיד כמה שיותר מאסירי המחנה, כדי למנוע מהם להעיד מאוחר יותר על שקרה במחנה. עד לשחרור המחנה נרצחו עשרות אלפי נשים וילדים.
 
באמצע ינואר 1945 הכיל המחנה, ביחד עם מחנות החוץ שלו, כ-46,100 אסירות ויותר מ-7,800 אסירים, ואליהם נוספו בתחילת פברואר כ-11,000 אסירים נוספים ממחנות שפונו על ידי הגרמנים. מחנה הנוער אוקרמרק פונה מיושביו, ותחת זאת שוכנו בו נשים שלא היו כשירות לעבודה, שאלפים מהן נרצחו בתוך שבועות.
 
בתקופה שבין [[5 באפריל]] ל-[[26 באפריל]] 1945, לאחר השתדלות של [[נורברט מזור]], הצליח [[הצלב האדום]] הבינלאומי ביחד עם הצלב האדום ה[[שבדיה|שבדי]] בהנהלת [[פולקה ברנדוט]] לפנות כ-7,500 נשים מהמחנה ל[[שווייץ]] ולשבדיה.
עם התקרבות [[הצבא האדום]] בראשית שנת [[1945]], החליט האס אס להשמיד כמה שיותר מאסירי המחנה, כדי למנוע מהם להעיד מאוחר יותר על שקרה במחנה. עד לשחרור המחנה נרצחו עשרות אלפי נשים וילדים. לפי הערכה בריטית ראשונית משנת 1946 הושמדו במחנה כ-91,000 נשים, אלא שהערכה זו התבררה כגבוהה מדי. לפי מחקרים חדשים יותר, שגם הם נתונים במחלוקת, המדובר ב-25,000 עד 40,000 קורבנות במחנה. מספר זה אינו כולל את קורבנות [[צעדת המוות|צעדות המוות]].{{מקור}}
עם התקרבות חזית הלחימה אל המחנה במהלך חודש אפריל, התחיל האס אס בפינויו ב-27 בחודש, ואסירי המחנה יצאו למה שנודע כ[[צעדת המוות]]. מאחור נותרו רק החולים ביותר: כאלפיים נשים, 300 גברים וכן חלק מסגל המחנה.
 
ב-[[30 באפריל]] הגיעו כוחות הצבא האדום לעיר פירסטנברג ושחררו גם את אסירי המחנה שנותרו בו. האסירים שהיו בעיצומה של צעדת המוות שוחררו בידי הצבא האדום עד [[3 במאי]] 1945. רבים מבין האסירים נפטרו לאחר השיחרור.
בין אסירות המחנה היו אסירות מפורסמות שונות, כמו למשל ארבע חברות [[מנהלת המבצעים המיוחדים]], תא מודיעין [[בריטניה|בריטי]] מיוחד, וכן הנסיכה הצרפתית בת ה-25, אן דה באופרמון-קורטנאי (Anne de Bauffremont-Courtenay).
 
== לאחר מלחמת העולם השנייה ==
משתמש אלמוני