ויקיפדיה

הסכמה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ אחידות במיקום הערות שוליים ביחס לסימני פיסוק
הגהה כללית
שורה 1:
[[קובץ:Haskama.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחילת ההסכמות לספרו של הרב י"ד זינגר, "זיו המנהגים"]]
ב[[ספרות תורנית|ספרות התורנית]], "'''הסכמה'''" היא מכתב לוואי המופיע בראשית [[ספר]], שבו מעידה אישיות תורנית חשובה על טיבו של הספר. לעתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו.{{הערה|[http://amhasefer.wordpress.com/2011/06/28/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D/ מסכים או לא מסכים?], בבלוג [[ספריית הרמב"ם]]}} החל מסוף [[המאה ה-20]] ניתן למצוא הסכמות גם על [[קלטת שמע|קלטות]] ו[[תקליטור|תקליטורי שמע]]. לעתים מופיעה הסכמה גם בפתחו של [[ספר עיון]] [[חילוניות|חילוני]].▼
 
▲ב[[ספרות תורנית|ספרות התורנית]], "'''הסכמה'''" היא מכתב לוואינלווה המופיע בראשית [[ספר]], שבו מעידה אישיות תורנית חשובה על טיבו של הספר. לעתים נהוג לכתוב הסכמה לספר גם מבלי לעיין בתוכנו.{{הערה|[http://amhasefer.wordpress.com/2011/06/28/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D/ מסכים או לא מסכים?], בבלוג [[ספריית הרמב"ם]].}} החל מסוף [[המאה ה-20]] ניתן למצוא הסכמות גם על [[קלטת שמע|קלטות]] ו[[תקליטור|תקליטורי שמע]]. לעתים מופיעה הסכמה גם בפתחו של [[ספר עיון]] [[חילוניות|חילוני]].
ההסכמה משמשת בדרך כלל למספר מטרות:
 
*המלצה המעידה על טיבו של הספר, שהדברים בו ראויים לעיון, ושמחברו [[תלמיד חכם]] ו[[ירא שמים]]
ההסכמה משמשת בדרך כלל למספר מטרות. המטרה המרכזית היא להעיד שתוכנו של הספר ראוי לעיון ושהמחבר אכן בקיא בנושא. מטרות נוספות שלהן שימשו הסכמות, בעיקר בעבר, היו שמירה על זכויות היוצרים של מחבר הספר על ידי הטלת איסור להדפיס אותו בלי רשות, וכן לעתים במקום שהיו משאבי [[דפוס]] מוגבלים הועילה ההסכמה להעדיף ספר אחד על פני אחר.
*פיקוח על תוכן הספר, אישור שלא מופיעים בו מושגים או רעיונות שאינם מתאימים לקוראי הספר, ושהוא ראוי להיכנס ל[[ארון הספרים היהודי]].
*לעתים גם [[מבקר אמנות|ביקורת]] פרטנית על הספר, הערות והוספות.
בעבר, ובמידה מסוימת גם כיום, היו להסכמה מטרות נוספות:
*אזהרה מפני העתקה של תוכן הספר והפרת [[זכויות יוצרים]] (במינוח ההלכתי, חלק מאיסור [[הסגת גבול (יהדות)|הסגת גבול]]).
*במקום שמשאבי ה[[דפוס]] היו מוגבלים, לעתים הועילה ההסכמה למתן עדיפות להדפסת הספר המוסכם על פני ספרים אחרים.
 
==היסטוריה==
 
ההסכמות החלו להופיע בשערי ספרים במאות האחרונות, לאחר [[מהפכת הדפוס]]. ההסכמה הראשונה ניתנה בשנת [[1490]] בערך לספר "האגור", [[ספר הלכתי]] של ר' [[יעקב ברוך לנדא]], שיצא לאור בהוצאת בית ה[[דפוס]] של [[משפחת שונצינו]] ב[[נאפולי]].{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36666&st=&pgnum=29 א.מ. הברמן, '''המדפיסים בני שונצינו'''], [[וינה]] [[ה'תרצ"ג]], עמ' 35-36.}} ההסכמה הראשונה שעניינה איסור הסגת גבול ניתנה ב-[[1518]] לשלושה מספריו של ר'רבי [[אליהו בחור]].
 
החובה לבקש הסכמה נקבעה לראשונה בשנת 1554 על ידי רבני שבע קהילות מ[[איטליה]] ([[יהדות רומא|רומא]], [[בולוניה]], [[ונציה]], [[פרארה]], [[רג'ו אמיליה|רג'יו]], [[מנטובה]] ו[[מודנה]]) שהתכנסו ב[[פיררה]] ותיקנו שאין להדפיס ספר עברי ללא הסכמת שלושה רבנים ופרנס של הקהילה. התקנה באה מספר חודשים לאחר פקודת ה[[אפיפיור]] שאסרה החזקת ספרים המכילים דברים נגד ה[[נצרות]]. לדעת חוקרים רבים, מטרת התקנה הייתה ליצור מערכת [[צנזורה פנימית|ביקורת פנימית]], אך לדעת [[מאיר בניהו]], סמיכות התאריכים הזו מקרית.{{הערה|[[מאיר בניהו]], '''הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה : הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור''', [[יד בן צבי|מכון בן צבי]] ו[[מוסד הרב קוק]], [[ירושלים]], תשל"א, עמ' 81-83}}
שורה 17 ⟵ 13:
ב-[[1603]] נאספו ב[[פרנקפורט]] נציגי קהילות ב[[אשכנז]] ואסרו להדפיס ספר ב[[בזל]] או בשאר אשכנז ללא נטילת רשות. תקנה זו נבעה מהחשדות שהיו כלפי ספרים שהודפסו בעיר בזל באותה עת. ב-[[1684]], עם עליית ה[[שבתאות]], אסר [[ועד ארבע ארצות]] הדפסת ספרים חדשים בלא רישיון מיוחד.
 
בראשית [[תנועת ההשכלה היהודית|ההשכלה]] עברה ההסכמה התאמה שחיברה את ספרי המדע לספרי העולם היהודי המסורתי, תוך התאמה לתפיסת העולם ה"משכילית". בשנת [[1788]] פרסם [[ברוך לינדא]] את ספר המדע הפופולרי העברי "[[ראשית לימודים]]", במקום הסכמה רבנית צירף לינדא לספרו הקדמה מאת "האדון הרופא החכם החוקר הטבעי המפואר" [[מרכוס אליעזר בלוך]] והקדמה מאת "האדון הרופא החוקר הפילוסוף הטבעי המפואר" [[מרכוס הרץ]].{{הערה|1={{המליץ|[[שלום יעקב אברמוביץ']]|עת לדבר|1871/01/31|00601}}.}}
 
על ההסכמה ל[[ספר התניא]] של הרב [[שניאור זלמן מלאדי]] סיפר [[ש"י עגנון]]:
:הרב לקח הסכמה על ספרו מחבירומחברו ר' [[זוסיא מאניפולי]]. כשישב ר' זוסיא לכתוב את ההסכמה ציוה להביא עוד נייר ועוד נייר, שכל הניירות שהיו לפניו לא הספיקו לו כדי לכתוב עליהם אף מקצת ממקצת שבחו של הספר. לסוף אמר, אל תביאו עוד, שכל הניירות שבעולם לא יספיקו לפרט שבחו של הספר. אם כן אקצר. וישב וכתב הסכמתו בקיצור.{{הערה|[[ש"י עגנון]], '''ספריהם של צדיקים''', [[הוצאת שוקן]], 1961, עמ' כו.}}
 
== ההסכמותהסכמות כיום ==
 
בציבור החרדי נחשבת ההסכמה לרכיב חובהשהוא בספרכמעט חובה. מקובל לומר שהאירוע שתרם מאוד להרחבת השימוש בהסכמות היה ה[[שבתאות]], בעקבות האכזבה הרבה מ[[שבתי צבי]] שרבים מהיהודים בתקפתובתקופתו נהרו אחריו, הוחלט על מתן הסכמות על מנת לבדוק כל ספר שנכתב, שכותבו ותוכנו ראויים. לפי ה[[חתם סופר]] דרושה הסכמה משלושה [[רב]]נים ולפי הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] מספיקה הסכמה של רב אחד. כיום אין אוכפים את הדרישה לקבלת הסכמה לספר, אלאאולם בעיקרעדיין מתייחסיםמדובר לתוכןבנוהג הספרכולל.
 
עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס, מובאות היום ההסכמות כצילום של המכתב ה[[מקוריות|מקורי]] על נייר המכתבים של המסכים ולעתים אף ב[[כתב יד (כתב)|כתב ידו]] ממש. בדרך כלל מנצלים המסכימים את ההסכמה לשם העתרת שבחים מופלגים על מחבר הספר, בלשון עשירה ועתירת מליצות ולעתים קרובות גם ב[[חריזה|חרוזים]]. בדרך כלל ההסכמות כתובות בנוסח המאפשר להסיק אם הממליץ קרא את הספר בעיון, או רק סקר בסקירה חטופה. יש מחברים המגדילים לעשות ומסתפקים בהבאת הסכמה שנתן רב לספר קודם שלהם. לעומת זאת יש מקרים שבהם הרב המסכים מצרף להסכמה רשימה ארוכה של תיקונים והערות לספר (דבר המתפרש בדרך כלל כמחמאה לכותב הספר, שרבשתלמיד גדולחכם בולט מצא לנכון לעיין בקפדנות בספרו).
 
גם בין הרבנים יש מדרגות שונות; יש רבנים המעניקים ברוחב יד הסכמה לכל [[כתב יד (מקור)|כתב יד]] המובא להם לעיון, ויש כאלה הנמנעים בכלל ממתן הסכמות או נותנים הסכמה רק במקרים נדירים ולאחר בדיקה מדוקדקת של הספר והמחבר. הציבור בדרך כלל יודע לאיזו הסכמה יש לייחס ערך רב ולאיזו - ערך פחות.
 
ישנהוג גםלחשוב רבניםשמתרחש שמודיםתהליך בפהשל מלא"אינפלציה" כי אין לייחס לכך הסכמה לתוכן הספרבהסכמות. דוגמהעדות לכך אפשרהם למצוא בהתבטאותו שלדברי הרב [[חיים קנייבסקי]] שהשיב לשאלה האם הסכמות הניתנות לספרים הן ראיה לכך שניתן לסמוך באופן מלא על ההלכות המופיעות בספר. תשובתוהספר: "בזמננו אין ראיה כלל, כי ההסכמה שנותנים למחבר הספר הוא מצד [[גמילות חסדים]], וכותבי ההסכמות אינם בודקיןבודקים כלל את הספר, ולפעמים סומכים על חזקת המחבר כידוע".{{הערה|[1=http://www.bhol-forums.co.il/forum.asp?forum_id=771]}}
 
בספרי עיון חילוניים אין חובהנוהג לתתמקובל רכיבלהוסיף זההסכמה, אך מחבריםקיימות חסרידוגמאות מוניטין נוטים להסתייע בו לעתים, וגם מחברים בעלי מוניטין אינם בוחלים בוכאלה. גודלכך ההסכמה מחצי עמוד ועד שני עמודים, ובו דברי שבח למחבר ולספרו, מאת בר-סמכא בתחומו שללדוגמה הספר או מאת דמות ציבורית ידועה. דוגמה: "לפני ולפנים", ספרו הראשון של [[אבשלום אליצור]], מתחיל בפתח-דבר מאת פרופ' [[שלמה שוהם]].
 
==לקריאה נוספת==
 
* [[מאיר בניהו]], '''הסכמה ורשות בדפוסי ויניציאה : הספר העברי מעת הבאתו לדפוס ועד צאתו לאור''', [[יד בן צבי|מכון בן צבי]] ו[[מוסד הרב קוק]], [[ירושלים]], תשל"א
* פרופ' [[נחום רקובר]], '''ה"הסכמות" לספרים כיסוד לזכות היוצרים''', ‫ירושלים: משרד המשפטים, תשל"א 1970.
* אבישי אלבוים, [http://amhasefer.wordpress.com/2011/06/28/%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%A1%D7%9B%D7%99%D7%9D/ מסכים או לא מסכים], בבלוג ספריית הרמב"ם "עם הספר".
 
==קישורים חיצוניים==
 
* {{אנצ יהודית|שם=הסכמה|קישור=http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=1669&letter=A}}
* [[נחום רקובר]], [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/137-2.htm לזכויות היוצרים והמו"לים]
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הסכמה"