כרמן – הבדלי גרסאות

{{אופרה

|שם=כרמן

|כיתוב=

|מלחין=[[ז'ורז' ביזה]]

בתחילת שנת [[1873]] הזמין המנהל האמנותי של האופרה קומיק, דו לוקל (Du Locle) מביזה אופרה על פי הרומן של מרימה. הצגת הבכורה של האופרה הייתה מיועדת לסוף אותה שנה, אך עקב קושי בליהוק התפקיד הראשי החזרות לבכורה החלו רק ב[[אוגוסט]] [[1874]].

 

 

פרסום הלִברית של היצירה עורר שערורייה בקרב חוגי האמנים, שגרסו שהוא אינו מוסרי. השערורייה גרמה לעיכוב בליהוק התפקיד הראשי. לפחות זמרת מפורסמת אחת (ששמה לא הוזכר) סירבה כשהוצע לה התפקיד.

 

בזמן החזרות הביע עוזרו של דו לוקל, דה לוואן (De Leuven), את מורת רוחו מעלילת האופרה ולחץ על ביזה ועל כותבי הלִברית לשנות את הסוף הטרגי. לאופרה קומיק היה שם של [[תיאטרון]] משפחתי, והורים רבים נהגו לקיים ראיונות לחתנים עתידיים בתאיו במהלך ההצגה. דה לוואן חשש כי סוף כזה ימנע ממשפחות לבוא לראות את האופרה, ובכך יהרוס את שם המוסד כתיאטרון משפחתי. כותבי הלברית הסכימו לשנות את הסוף, אך ביזה סירב. חילוקי דעות אלו הובילו להתפטרותו של דה לוואן מהפקת האופרה בתחילת שנת [[1874]].

כותבי הלברית, שהאופרה ''כרמן'' הייתה עיסוק מינורי מבחינתם, ניסו בחשאי לשדל את זמרי האופרה לבצע את תפקידיהם בדרמטיות מוגזמת כדי להנמיך את השלכות העלילה על צופיה, אבל לשמחתו של ביזה, בחזרות האחרונות של האופרה השתכנעו בעלי ההשפעה בגאוניותה של האופרה.

 

 

"כרמן" הייתה חדשנית עד קיצוניות ב[[דרמה]] שבה: ה[[אופרה צרפתית|אופרה הצרפתית]] לא הוגבלה עוד לטיפוסים קומיים חד-ממדיים. שני גיבוריה הראשיים של היצירה הנם מן הדמויות עזות המבע ביותר בספרות האופרה. נפילתו של דון ז'וזה ממאהב נאמן וחייל המכיר בחובתו למטורף אחוז דיבוק מתוארת להפליא הן במוזיקה והן בלברית. המוזיקה אף מוודאת שכרמן לא תהפוך לדמות הרסנית כמו '''[[אלקטרה (אופרה)|אלקטרה]]''' ([[ריכרד שטראוס]]) או '''[[לולו (ספר)|לולו]]''' ([[אלבן ברג]]): היא איננה רודפת גברים; הם רודפים אותה{{הערה|1=Batta, pg 103}}. כיון שביזה נרתע מן הדימוי המסורתי של [[פאם פאטאל]] אופראית, הייתה כרמן לדמות שקשה להבינה (או להציגה על הבימה). היא פאטאליסטית ונהנתנית, חיה כל-כולה את הרגע. יופיה מפיל את הגברים ברשתה ומכאן ואילך הם מובלים אל מפלתם בשל רשמים מוטעים שהם מטפחים בעצמם על האהבה. את אופיה של כרמן מתארת באופן המוצלח ביותר סצנת משחק הקלפים שבה היא מקבלת את בשורת מותה כדבר בלתי נמנע. ז'וזה איננו האדם המתאים לגחמותיה של כרמן משום שהוא נכסף לקביעות המצטיירת בעיניו כנאמנות: כשהוא שומע שכרמן רקדה לפני הגברים (במערכה השנייה), הוא נתקף מצוקה קשה. חוסר היציבות של אופיה הוא [[אנרכיה]] בעיני ז'וזה, ובהיותו חייל, הוא מסלק אותה.

 

לכרמן וז'וזה יש שלושה דואטים, המייצגים שלושה שלבים במערכת היחסים שלהם. הראשון, במערכה הראשונה, הוא שלב הפיתוי, השני, במערכה השנייה, הוא שלב ההתנגשות, והשלישי, במערכה הרביעית, הפתרון הטרגי. מבחינה מוזיקלית הדואטים אינם בסגנון הדואטים הצרפתיים או ה[[איטלקית|איטלקיים]] המסורתיים, שבהם שני קולות מתמזגים לאחד. הם מציגים את חוסר ההתאמה ואת השונות התהומית בין כרמן לז'וזה כיוון שכמעט לעולם אין הם שרים יחדיו.

===פנטזיות===

 

 

===סרטי קולנוע===

* [[הבנרה (כרמן)|הבנרה]]

== קישורים חיצוניים ==

==הערות שוליים==