היפומאניה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
'''היפומאניה''' היא [[מחלת נפש#הפרעות אפקטיביות|הפרעת מצב רוח]] המתבטאת בדרגה מתונה של [[מאניה]]. ללוקים בהפרעה יש מרץ רב באופן יחסי, [[מצב רוח]] מרומם ופעילות מוגברת.
התופעה תוארה לראשונה ב-1878 על ידי ג'ולס פלרט, והמונח "היפומאניה" נטבע מספר שנים לאחר מכן, ב-1881, על ידי [[עמנואל מנדל]]; עם זאת, תיאור מדויק יותר ומחקר מקיף על ההפרעה החלו רק כמאה שנים מאוחר יותר.{{הערה|Jules Angst, Alex Gamma, Franco Benazzi, Vladeta Ajdacic, Dominique Eich, Wulf Rossler, [http://robertwhitaker.org/robertwhitaker.org/Bipolar%20Illness_files/Toward%20a%20re-definition%20of%20subthreshold%20bipolarity.PDF Toward a re-definition of subthreshold
אצל הלוקים בהפרעה ניכרות תחושות של הרגשה טובה ושל חיוניות. גובר הצורך בקשרים חברתיים, ויש נטייה לדברנות יתר, לידידותיות ולהסתפקות בשעות [[שינה]] מועטות מהרגיל. לעתים גדלה האנרגיה ה[[מיניות|מינית]]. היכולת לעבוד אינה נפגעת בדרך כלל, ו[[יחסים בינאישיים|יחסי האנוש]] מאופיינים בחביבות ובהתרוממות רוח.
שורה 27:
רבים מהלוקים בהפרעה לא מעוניינים לפנות לאבחון וטיפול, מכיוון שהם חשים חיוניים ונמרצים ולא חשים שקיימת בעיה. זאת למרות שההפרעה מאופיינת במצבי רוח והתנהגויות שאינם נשלטים ואינם מותאמים למציאות, ובנוסף קיים סיכון גבוה להחמרה בהפרעה והפיכתה ל[[מאניה]].
ניתן לאבחן היפומאניה אצל [[פסיכיאטר]]ים, המבצעים [[אבחנה
יש הטוענים כי היפומאניה היא אבולוציה חיובית של ההתנהגות האנושית והממסד הפסיכיאטרי מוצא בה הפרעה כי אינו יודע להתמודד עם אנשים שמחים ונמרצים.
|