פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 40 בתים, לפני 4 שנים
הגהה
'''מבצע ריינהרד''' (ב[[גרמנית]]: '''Aktion Reinhardt''') היה שלב מרכזי בביצוע השמדת היהודים ב[[שואה]]. לאחר ניסיונות בהשמדת היהודים ב[[בור ירי|בורות המוות]] וההמתה בגז וב[[משאית גז|משאיות גז]] במחנה [[חלמנו]], הופעלו שלושה [[מחנה השמדה|מחנות השמדה]] - [[בלז'ץ]], [[סוביבור]] ו[[טרבלינקה]], תחת הנהלה מרכזית שפעלה ב[[לובלין]], ובמסגרת זו הפכה השמדת היהודים לריכוזית, מתוכננת ותעשייתית בהיקפה ובאופייה. במסגרת המבצע נרצחו בעיקר יהודי ה[[גנרלגוברנמן]], החלק המרכזי של [[פולין]], אך גם רבים אחרים ממדינות שונות ב[[אירופה]] הנתונה לשלטון הנאצים כ[[גרמניה]], [[אוסטריה]], [[הולנד]], [[סלובקיה]] ו[[צ'כיה]]. במהלך ההשמדה במחנות מבצע ריינהרד נרצחו 1,700,000 בני אדם, רובם המוחלט יהודים.
 
== הסטוריה ==
[[תמונה:Hoefletelegram.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[מברק הפלה]], הקשור למבצע ריינהרד]]
הגרמנים קראו למבצע על שם [[ריינהרד היידריך]], שחוסל ב-[[27 במאי]] [[1942]] על ידי המחתרת הצ'כית ב[[פראג]]. היידריך היה ראש המשטרה הנאצית החשאית ומארגן [[ועידת ואנזה]], שבה הובהר "[[הפתרון הסופי]]" ומטרותיו.
 
רבים מאנשי הצוות הגרמנים (ו[[כריסטיאן וירט]] בראשם) שהקימו את מחנות המוות והפעילו אותם היו כבר בעלי ניסיון ברצח עם בעקבות השתתפותם ב[[תוכנית T4 - אותנסיה]], בה הושמדו גרמנים שהיו לקויים בגופם או בשכלם. לאחר הפסקת התוכנית בעקבות מחאה עממית, באוגוסט [[1941]], הופנה כוח האדם של התוכנית אל השמדת היהודים.
 
מבצע ההשמדה החל במרץ [[1942]] והסתיים ב-[[3 בנובמבר]] [[1943]], עם חיסולם של מספר מחנות ריכוז ועבודה במחוז [[לובלין]] במסגרת [[אקציית ארנטפסט]]. במבצע הוקמו והופעלו ארבעה מחנות השמדה שמוקמו בפולין, בחבליו המזרחיים של ה[[גנרלגוברנמן]] ובאזורים מיוערים ודלילי אוכלוסייה. היו אלה [[בלז'ץ]] (פעל ממרץ-דצמבר [[1942]]), [[סוביבור]] (מסוף אפריל [[1942]] - אוקטובר [[1943]]) ו[[טרבלינקה]] (מסוף יולי [[1942]]- אוגוסט [[1943]]). מאות אלפי הקורבנות שולחו מן הגטאות באגרסיביות תחת איומים ומעשי טרור. הם הגיעו אל המחנות על פי רוב ברכבות בקר, אליהן נדחסו עד 130 איש בקרון, ללא מים, מזון ותנאים סניטריים. קרוב לרבע מן הקורבנות נספו במהלך הנסיעה (בתקופת הקיץ אחוז הנספים היה גבוה בהרבה, ובתקופת החורף נמוך יותר). במרבית המקרים לא ידעו הנרצחים עד הרגע האחרון מה מצפה להם. בכניסה למחנות נוגנה תמיד מוזיקה שלווה על ידי תזמורת אסירים שיצרה אשליה על מהותו של האתר. עם הגיעם של האסירים נאמר להם שהם הגיעו למחנה מעבר לעבודות כפייה, ועליהם לעבור חיטוי. בחודשים הראשונים למבצע חולקו היהודים לשתי קבוצות: האחת - נשים וילדים עד גיל 15, והשנייה - גברים. הקבוצה הראשונה נשלחה מיד ל"מקלחות" שהיו בעצם [[תא גזים|תאי הגזים]] שבהם הומתו, ואחריהם נשלחו אל תאי הגז גם הגברים. בשלב מאוחר יותר הוכפלה כמות תאי הגז בכל אחד מן המחנות, וכל האנשים - גברים, נשים וטף הוכנסו אליהם והושמדו בבת אחת. חלק קטן מהאנשים שהיו במשלוח, על פי רוב צעירים ובעלי מבנה גוף בריא, נשלחו ל[[עבודות כפייה]] שכללו הוצאת הגופות מתאי הגז וקבירתן או שריפתן, או טיפול ברכוש שהותירו אחריהם הקורבנות.
 
בכניסה למחנות נוגנה תמיד מוזיקה שלווה על ידי תזמורת אסירים שיצרה אשליה על מהותו של האתר. עם הגיעם של האסירים נאמר להם שהם הגיעו למחנה מעבר לעבודות כפייה, ועליהם לעבור חיטוי. בחודשים הראשונים למבצע חולקו היהודים עם הגיעם למחנה לשתי קבוצות: האחת - נשים וילדים עד גיל 15, והשנייה - גברים. הקבוצה הראשונה נשלחה מיד ל"מקלחות" שהיו בעצם [[תא גזים|תאי הגזים]] שבהם הומתו, ואחריהם נשלחו אל תאי הגז גם הגברים. בשלב מאוחר יותר הוכפלה כמות תאי הגז בכל אחד מן המחנות, וכל האנשים - גברים, נשים וטף הוכנסו אליהם והושמדו בבת אחת. חלק קטן מהאנשים שהיו במשלוח, על פי רוב צעירים ובעלי מבנה גוף בריא, נשלחו ל[[עבודות כפייה]] שכללו הוצאת הגופות מתאי הגז וקבירתן או שריפתן, או טיפול ברכוש שהותירו אחריהם הקורבנות.
מבצע ריינהרד הפך את השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמה. לפני המבצע בוצע הרג המוני, בעיקר באמצעות [[בור ירי|בורות ירי]] ובאמצעות משאיות גז במחנה [[חלמנו]], אולם קצב הרצח היה אטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית, שחיפשה פתרונות מהירים יותר. הרצח בתאי גז, שהחל ב[[בלז'ץ]] והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות, היה מהיר וזול: ההשמדה לא ארכה יותר מ-20 דקות, ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים. המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה.
 
מבצע ריינהרד הפך את השמדת יהדות אירופה לתעשיית מוות שלמהבקנה מידה ענק. לפני המבצע בוצע הרג המוני, בעיקר באמצעות [[בור ירי|בורות ירי]] ובאמצעות משאיות גז במחנה [[חלמנו]], אולם קצב הרצח היה אטי ולא יעיל מבחינת הצמרת הנאצית, שחיפשה פתרונות מהירים יותר. הרצח בתאי גז, שהחל ב[[בלז'ץ]] והמשיך לאחר מכן בשאר המחנות, היה מהיר וזול: ההשמדה לא ארכה יותר מ-20 דקות, ואז נכנסה הקבוצה הבאה לתאי הגזים. המחנות היו חשאיים ורחוקים מכל מרכזי אוכלוסייה.
 
על גיבוש התוכניות לתעשיית המוות שמבצע ריינהרד היה חלק עיקרי בה, העיד [[רודולף פרנץ הס|רודולף הס]], מפקד מחנה [[אושוויץ]], ב[[משפטי נירנברג]]:
 
כעבור זמן קצר בא אלי [[אדולף אייכמן|אייכמן]] לאושוויץ וגילה לי את תוכניות המבצעים, הנוגעות בארצות השונות. ביררנו דרכים ואמצעים לביצוע ההשמדה. רק המתה בגז באה בחשבון, שכן חיסול המונים בירייה לא יהיה אפשרי בשום אופן ויטיל עומס כבד מדי על אנשי האס-אס, החייבים לבצע זאת, בייחוד בגלל הנשים והילדים שבקרב הנידונים..."
 
|מקור=יצחק ארד, "מבצע ריינהארד", כפי שצוטט בספרו של [[דניאל מנדלסון]], "[[האבודים]]", עמ' 82}}
 
 
{{השואה|שואה}}
 
[[קטגוריה:השואה]]
[[קטגוריה:טרמינולוגיה של תקופת השואה]]
[[קטגוריה:מלחמת העולם השנייה: 1942]]
משתמש אלמוני