|
בנו של אתלרד, [[אדמונד השני, מלך אנגליה]] הגן על העיר מפני מתקפה נוספת של הדנים, ומנע את כיבושה.
לאחר מותו של [[אדוארד המוודההמודה]] החלהתחולל משבר ירושה, במסגרתו טען [[ויליאם הכובש|ויליאם דוכס נורמנדי]], אחיינו של המלך, לכתר הבריטיהאנגלי. מועצת המלך בחרה באחיו של המלך [[הרולד גודווינסון]], והכתרתו למלך ב[[מנזר וסטמינסטר]]. החלטה זו הביאה לפלישת ויליאם לאנגליה בשנת [[1066]].
== לונדון בימי הביניים ==
===לונדון וויליאם הכובש===
ההגדרה של [[ימי הביניים]] בהיסטוריה הבריטית שונה במעט מההגדרה של התקופה באירופה, ומקובל להגדיר את הפלישה הנורמנית לבריטניהלאנגליה בשנת [[1066]] כתחילתה של התקופה בבריטניה. [[ויליאם הכובש|ויליאם, דוכס נורמנדי]] טען לזכותו לכתר האנגלי, אולם מועצת המלך העדיפה את [[הרולד גודווינסון]]. בעקבות החלטה זו פלש ויליאם לאנגליהלממלכה וכבש אותה לאחר ניצחונו ב[[קרב הייסטינגס]]. במהלך כיבוש אנגליההכיבוש שרף ויליאם את אזור [[סאת'ק]] אולם לא נכנס לעיר לונדון עצמה, והמתין דרומית מערבית לעיר, באזור ברקהאמסטד לנציגי העיר להכיר בו כמלך החוקי של לונדון. מחשש מפני הרס העיר, מנהיגי העיר הסכימו במהירות להכיר בו כמלך, וויליאם, בתמורה, הכיר בשלטון העצמי של העיר בצו מלכותי משנת [[1067]] אשר הבטיח את זכויות העיר ואת זכויות תושביה למשול בעצמם.
תחת שלטונו של [[ויליאם הכובש]] נבנו מספר מצודות צבאיות באזור לונדון, [[מצודת לונדון]], [[טירת ביינארד]] ו[[טירת מונטפיצ'ט]], על גדות נהר התמזה, הן כדי להבטיח את שלטונו של ויליאם באזור, והן על מנת להגן על האזור מפני התקפות של [[ויקינגים]].
|
