מאוטהאוזן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה
תגית: חזרות
שורה 233:
ב-[[3 במאי]] החלו שומרי האס אס ושומרים אחרים להיערך לפינוי המחנה. ביום שלמחרת הוחלפו שומרי האס אס בחיילים לא-מזוינים של צבא העם (Volkssturm) ויחידה מאולתרת שהורכבה מקציני משטרה קשישים וכבאים שפונו מווינה. קצין המשטרה שהיה אחראי על היחידה הסכים ל"ממשל עצמאי של האסירים" כרשות העליונה במחנה, ומרטין גרקן, שהיה עד אז הקאפו בעל הדרגה הגבוהה ביותר במנהל של גוזן (בדרגת Lagerälteste, "זקן המחנה"), הפך למפקד החדש [[דה פקטו]]. הוא ניסה לדחוף ליצירת ועדת אסירים בינלאומית שתהיה הגוף שישלוט זמנית על המחנה עד שישוחרר על ידי אחד מצבאות בעלות הברית, אך הוא הואשם בגלוי בשיתוף פעולה עם האס אס והתוכנית נגנזה. כל העבודה במחנות החוץ של מאוטהאוזן פסקה והאסירים התמקדו בהכנות לשחרורם או בהגנה על המחנות נגד התקפה אפשרית של דיוויזיות אס אס שהתרכזו באזור. שרידים פעילים שנותרו מתוך כמה דיוויזיות גרמניות אכן תקפו את מחנה החוץ של מאוטהאוזן, אך נהדפו על ידי אסירים שהשתלטו על המחנה. מתוך כל מחנות החוץ של מאוטהאוזן-גוזן רק גוזן III פונה. ב-1 במאי נלקחו האסירים ל[[צעדות המוות|צעדת מוות]] לכיוון סט. גאורגן, אך קיבלו הוראה לשוב למחנה לאחר מספר שעות. פעולה זו חזרה על עצמה ביום שלמחרת, אך בוטלה זמן קצר לאחר מכן. ביום שלמחרת נטשו שומרי האס אס את המחנה והשאירו את האסירים לגורלם.
 
=== כניסת כוחות בעלות הברית: מאי 1945 ===
מחנות מאוטהאוזן-גוזן שוחררו אחרונים ב[[מלחמת העולם השנייה]]. ב-5 במאי 1945 הגיעו אל המחנה במאוטהאוזן חיילים אמריקאים מיחידת איסוף המידע ה-41 של הדיוויזיה המשוריינת האמריקאית ה-11. יחידת איסוף המידע הובלה על ידי אלברט ג'י. קוזיאק. כוחותיו פרקו מנשק את השוטרים ועזבו את המחנה. בזמן השחרור, רוב אנשי האס אס של מאוטהאוזן ברחו כבר; אסירים מהמחנה ביצעו [[לינץ']] בכ-30 אנשי אס אס שנותרו; לינץ' במספר דומה של אנשי אס אס נעשה בגוזן II. עד [[6 במאי]] שוחררו כל מחנות החוץ הנותרים של קומפלקס מחנה מאוטהאוזן-גוזן על ידי כוחות אמריקאים, למעט שני מחנות ב[[לויבל פאס]].
 
== לאחר המלחמהמלחמת העולם השנייה ==
[[תמונה:Ebensee-survivors.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ניצולים ממחנה החוץ אבנזה, זמן קצר לאחר שחרורם]]
בין האסירים ששוחררו מן המחנה היה [[ג'ק טיילור]] שהצליח לשרוד בסיועם של מספר אסירים אחרים ושהיה לאחר מכן עד מרכזי ב[[משפטי דכאו|משפטי מחנה מאוטהאוזן-גוזן]] שנערכו על ידי [[בית דין צבאי]] אמריקאי של דכאו. ניצול נוסף מהמחנה היה [[שמעון ויזנטל]], שהקדיש את חייו לציד [[פושע מלחמה|פושעי מלחמה]] נאצים.
 
בעקבות כניעתה של גרמניה נמצא קומפלקס מחנה מאוטהאוזן-גוזן באזור הסובייטי של אוסטריה. בתחילה השתמשו הסובייטים בחלקים של מחנות מאוטהאוזן וגוזן I כבסיס צבאי ל[[הצבא האדום|צבא האדום]]. באותה עת פורקו המפעלים התת-קרקעיים ונשלחו ל[[ברית המועצות]] כשלל. לאחר מכן, בין [[1946]] ל-[[1947]], נותרו המחנות ללא שמירה וחלק גדול מציוד המחנה פורק ונלקח, הן על ידי הצבא האדום והן על ידי האוכלוסייה המקומית. בתחילת קיץ 1947 פוצצו הכוחות הסובייטים את המנהרות ולאחר מכן נסוגו מן האזור, בעוד שהמחנה הועבר לרשויות האזרחיות האוסטריות. רק ב-1949 הוכרז המקום כאתר מורשת לאומית. לבסוף,

=== 30שימור שנהוהנצחה לאחר שחרור המחנה,במחנה ===
ב-3 במאי 1975, פתח הקאנצלר [[ברונו קרייסקי]] באופן רשמי את מוזיאון מאוטהאוזן. בניגוד למאוטהאוזן, אזורים רבים שהתקיימו בהם מחנות החוץ של גוזן II ,I ו-III מכוסים כיום באזורי מגורים שנבנו שם לאחר המלחמה.
[[תמונה:IsraeliMonumentMauthausen.jpg|שמאל|ממוזער|200px|האנדרטה שהקימה [[מדינת ישראל]] בכניסה למחנה, אחת מאנדרטאות לאומיות רבות שהוקמו על ידי ממשלות אירופה השונות]]
 
שורה 246 ⟵ 249:
זיכרון:"המנהרה" מאת אנדרה לאקאז-זיכורונתיו של ניצול מחנה מאוטהאוזן שם שהה כעבריין צרפתי וניצל בשל התחברותו לאסירים קומוניסטים. תיאור מפורט, ישיר ואמין ביותר על מנהרת לויבל-פאס.
בעיירה גוזן פועלת כבר מספר שנים הוועדה להנצחת גוזן, שמטרתה העיקרית היא לשמר את זכר המאורעות במחנות גוזן 1, 2 ו3, מעבר למוזיאון שקיים על שרידי מה שהיה מחנה [[מטהאוזן]]. בין אנשי הוועדה הפעילים גם [[רודולף אנטון האונשמיד]], שאף כתב ספר בנושא.
 
=== בתרבות ===
סרטו של [[דוד פישר]], [[שישה מיליון ואחד]], עוקב אחר יומן הזכרונות שכתב אביו לפני מותו ובו הוא מתאר את קורותיו כאסיר במחנות גוזן וגונזקירכן. בסרט, דוד הבן, שני אחיו ואחותו יוצאים למסע באוסטריה עילית, אל המקומות שמתאר האב. דוד גם נפגש עם כמה מן החיילים האמריקאים ששיחררו את מחנה גונזקירכן ב[[מלחמת העולם השנייה]].