מאוטהאוזן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הגהה תגית: חשד למילים בעייתיות |
הגהה תגית: חזרות |
||
שורה 132:
האסירים במחנות אוטהאוזן, גוזן I וגוזן II היו בעלי גישה למחנה חוץ נפרד לחולים - Krankenlager. על אף העובדה שכ-100 רופאים מתוך האסירים עבדו שם, הם לא קיבלו תרופות ויכולים היו לספק רק עזרה ראשונה. מחנה בית החולים - כפי שנקרא על ידי הרשויות הגרמניות - היה, לאמיתו של דבר, התחנה האחרונה לפני המוות לאלפי אסירים, ורק למתי מעט היה סיכוי להחלים.
[[קובץ:Mauthausen-survivors.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ניצולים ממאוטהאוזן-גוזן זמן קצר לאחר שחרורם]]▼
מחצבת האבן של מאוטהאוזן הייתה בתחתית "מדרגות המוות" הידועות לשמצה. האסירים אולצו לשאת גושי אבן מסותתים סיתות גס, ששקלו לעתים קרובות למעלה מ-50 ק"ג, במעלה 186 מדרגות, בזה אחר זה. כתוצאה מכך, אסירים רבים שהגיעו לאפיסת כוחות קרסו ונפלו על האסירים שמאחוריהם בשורה, ואלה בתורם נפלו על אסירים אחרים, כך שנוצר אפקט [[דומינו]] מחריד; לעתים קרובות נפלה כל שורת האסירים אל תחתית המחצבה.
שורה 159 ⟵ 158:
==אומדן הנרצחים במחנה==
▲[[קובץ:Mauthausen-survivors.jpg|שמאל|ממוזער|
לאחר המלחמה דיווח אחד הניצולים, ד"ר אנטוני גושינסקי, על 62 דרכים לרציחת אנשים במחנות גוזן I ובמאוטהאוזן. הנס מרשאלק העריך שתוחלת החיים הממוצעת של אסירים חדשים שהגיעו לגוזן נעה בין 6 חודשים בשנים 1940 עד 1942, לבין פחות משלושה חודשים בתחילת 1945.
{| class="wikitable" style="clear:left;" align="left"
שורה 247 ⟵ 246:
בין האסירים ששוחררו מן המחנה היה [[ג'ק טיילור]] שהצליח לשרוד בסיועם של מספר אסירים אחרים ושהיה לאחר מכן עד מרכזי ב[[משפטי דכאו|משפטי מחנה מאוטהאוזן-גוזן]] שנערכו על ידי [[בית דין צבאי]] אמריקאי של דכאו. ניצול נוסף מהמחנה היה [[שמעון ויזנטל]], שהקדיש את חייו לציד [[פושע מלחמה|פושעי מלחמה]] נאצים.
בעקבות כניעתה של גרמניה נמצא קומפלקס מחנה מאוטהאוזן-גוזן באזור הסובייטי של אוסטריה. בתחילה השתמשו הסובייטים בחלקים של מחנות מאוטהאוזן וגוזן I כבסיס צבאי ל[[הצבא האדום|צבא האדום]]. באותה עת פורקו המפעלים התת-קרקעיים ונשלחו ל[[ברית המועצות]] כשלל. לאחר מכן, בין [[1946]] ל-[[1947]], נותרו המחנות ללא שמירה וחלק גדול מציוד המחנה פורק ונלקח, הן על ידי הצבא האדום והן על ידי האוכלוסייה המקומית. בתחילת קיץ 1947 פוצצו הכוחות הסובייטים את המנהרות ולאחר מכן נסוגו מן האזור, בעוד שהמחנה הועבר לרשויות האזרחיות האוסטריות
=== שימור והנצחה במחנה ===
רק ב-1949 הוכרז המקום כאתר מורשת לאומית של אוסטריה.
ב-3 במאי 1975, פתח הקאנצלר [[ברונו קרייסקי]] באופן רשמי את מוזיאון מאוטהאוזן. בניגוד למאוטהאוזן, אזורים רבים שהתקיימו בהם מחנות החוץ של גוזן II ,I ו-III מכוסים כיום באזורי מגורים שנבנו שם לאחר המלחמה.
[[תמונה:IsraeliMonumentMauthausen.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אנדרטה שהקימה [[מדינת ישראל]] בכניסה למחנה, אחת מאנדרטאות לאומיות רבות שהוקמו על ידי ממשלות אירופה השונות]]
בעיירה גוזן פועלת כבר מספר שנים הוועדה להנצחת גוזן, שמטרתה העיקרית היא לשמר את זכר המאורעות במחנות גוזן 1, 2 ו3, מעבר למוזיאון שקיים על שרידי מה שהיה מחנה [[מטהאוזן]]. בין אנשי הוועדה הפעילים גם [[רודולף אנטון האונשמיד]], שאף כתב ספר בנושא.▼
=== בתרבות ===
▲בעיירה גוזן פועלת כבר מספר שנים הוועדה להנצחת גוזן, שמטרתה העיקרית היא לשמר את זכר המאורעות במחנות גוזן 1, 2 ו3, מעבר למוזיאון שקיים על שרידי מה שהיה מחנה [[מטהאוזן]]. בין אנשי הוועדה הפעילים גם [[רודולף אנטון האונשמיד]], שאף כתב ספר בנושא.
ה[[מלחין]] ה[[יוון|יווני]] [[מיקיס תאודוראקיס]] כתב יצירה מוזיקלית בהשראת הספר "בלדת מאוטהאוזן" מאת [[יעקבוס קמבנליס]], העוסק בחיי היום יום של האסירים במחנה. הזמרת [[אלינוער מואב]] תרגמה חלק מהשירים לעברית, ביצעה אותם בקונצרט מיוחד שנערך במחנה ב-[[1988]] ואף הקליטה אותם.
זיכרון:"המנהרה" מאת אנדרה לאקאז-זיכורונתיו של ניצול מחנה מאוטהאוזן שם שהה כעבריין צרפתי וניצל בשל התחברותו לאסירים קומוניסטים. תיאור מפורט, ישיר ואמין ביותר על מנהרת לויבל-פאס.
שורה 264 ⟵ 265:
==לקריאה נוספת==
*'''המנהרה''' מאת [[אנדרה לאקאז]], הוצאת מעריב, [[1981]]. עדותו של עבריין פאריסאי שנשלח למחנה מאוטהוזן כאסיר פלילי.
==קישורים חיצוניים==
שורה 272 ⟵ 273:
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
{{השואה}}
{{ערך מומלץ}}
| |||