רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית – הבדלי גרסאות

ב-1872 סיירה ב[[סהרה המערבית]] משלחת מחקר מטעם החברה הספרדית לחקר אפריקה ובמסגרת [[ועידת ברלין]], ב-[[1885]], קיבלה [[ספרד]] הכרה בינלאומית בשלטונה ב[[סהרה הספרדית]]. ב-[[1949]] גילה [[גאולוג]] ספרדי מרבצי [[פוספט]]ים גדולים מאוד באזור והספרדים התחילו לפתח ישובים עירוניים לאורך חופי החבל. במחצית השנייה של [[המאה העשרים]] עבר תהליך של [[דה-קולוניזציה]] על יבשת [[אפריקה]] ובעקבות יציאת [[בריטניה]] ו[[צרפת]] ומתן עצמאות למושבותיהן, גם ספרד החלה להתכונן ליציאה ממושבותיה. ב-1963 הכליל האו"ם את החבל ברשימת הטריטוריות שצריכות לעבור דה-קולוניזציה. ב-1965 האום תבע מספרד לפנות את השטח ולהעניק הגדרה עצמית לתושבים. [[פרנסיסקו פרנקו]] הבטיח להעניק עצמאות לחבל ב-1966, אך לא עמד בהבטחתו. ב-1967 נוסד ארגון מקומי שתבע עצמאות לחבל וב-1970, בעצרת גדולה למען עצמאות החבל, נהרגו רבים ונאסרו מאות. ב-[[10 במאי]] [[1973]] נוסדה [[חזית פוליסריו]], איחוד של התובעים עצמאות לחבל, במטרה להפעיל לחצים צבאיים, שיובילו ליציאת הספרדים מהחבל. [[מרוקו]] ו[[מאוריטניה]] השכנות העלו תביעות לבעלות על השטח המאוכלס בדלילות רבה על ידי אוכלוסייה של נוודים ועשיר במחצבים ו[[אזור כלכלי בלעדי|זכויות דיג]]. במאי 1974 ארגנו מפלגות האופוזיציה של מרוקו הפגנה המונית בתביעה לצירוף סהרה הספרדית למרוקו ומלך מרוקו, [[חסן השני]], שרצה לאחד את אומתו לאחר תקופה של מאבקים פנימיים, העמיד את הסוגיה על סדר היום הבינלאומי ביחסיו עם ספרד. הנושא הועבר להכרעת בית הדין הבינלאומי בהאג וזה קבע באוקטובר 1974 שיש לתת הגדרה עצמית לאוכלוסיה\ אך ציין שיש קשר היסטורי למרוקו{{הערה|מיכאל אביטבול, דניאל זיסנויין "צמיחת המדינות החדשות באפריקה", כרך 6 עמודים 92 - 94}}.