משתמשת:Hanay/שירת החשק – הבדלי גרסאות

הפגישות בין בני הזוג הן קצרות, כשהשבט של האהובה נודד עם הצאן למקומות המרעה, והפרידה בין האוהבים היא כורח המציאות.{{הערה|שם=עוגן, 60–84}}

 

 

מלבד "המועלקאת" מצויה גם אסופה אחרת בת זמנה של "המועלקאת" – "[[אלמפצ'ליאת]]", הקרויה על שם המכנס חוקר הלשון אל-מופצ'ל. קובץ זה מכיל 120 אודות וקטעי שירים. מצויות גם כמה אסופות אחרות, פחות מפורסמות. הגיעו לידינו גם שירים קצרים יותר בקבצים של קטעי שיר ושירים לעת מצוא מתקופה יותר מאוחרת, כמו [[דיוואן אלחמאסה]] ([[ שירי גבורה]]) שנתחבר בידי [[אבו תמאם]] (מת ב-846), אסופה הקרויה באותו שם "דיוואן אלחמאסה" נעשתה בידי המשורר [[אל בוחתרי]] (البحتري מת בשנת 897). קטעים רבים מן השירים העתיקים נמצאים ב"[[כתאב אלאגאני]]" ([[ ספר הזמירות]]) של [[אבו אל פרג' אל אצפהאני]].{{הערה|שם=עוגן, 60–84}}

=== תקופת מוחמד והכליפים הדתיים===

התקופה מתחילה עם קום האסלאם ומסתיימת ברציחתו של עלי (علي), הכליף הדתי הרביעי, בשנת 661.{{הערה|שם=עוגן, 60–84}}

 

המשוררים המורדים באסלאם כפרו באיסור שתית היין, התנגדו לדרך הצניעות הנהוגה כלפי האישה באסלאם והפגינו את רעיונותיהם ביחס הדרישה לנאמנות מצד האהובה מאידך, רובם חיו רחוק ממדינה. יש לציין שחלקם, אמנם, חזר בתשובה בסוף ימיהם והכה על חטא.{{הערה|שם=עוגן, 60–84}}

 

באותה תקופה פרחה [[שירת קודש]] ליטורגית עברית ונתקיימה במשך למעלה מאלף שנים. [[רב סעדיה גאון]] (סורא, המאה התשיעית והעשירית) מזכיר את [[יהושע הכהן]], [[יוסי בן יוסי]], [[יניי]], [[אלעזר הקלירי]], [[יהושע בן נון|יהושע]] ו[[פנחס]] כ[[פייטנים]] קדמונים ארצישראלים.{{הערה|שם=עוגן, 146–156}}

 

במאה העשירית היה בספרד חוג של יהודים עשירים מחונכים על ברכי השפה הערבית וספרותה, מיומנים במקצועות שונים, בעלי משרות שיש עמן אחריות וכוח בחיים הציבוריים. אותם יהודים היו אדוקים בדתם, מלומדים במסורת היהודית ומעוניינים באינטרסים היהודים. יהודים אלה הטמיעו בהכרה את התרבות המוסלמית הערבית במסורות הדתיות והספרותיות היהודיות. בשבילם התחייבות דתית, זהות תרבותית ונאמנות לאומית היו חזקות וגמישות למדי כדי להרשות להם לחדור בגלוי לחיים ולסגנון של התרחבות הקיימת, בד בבד עם השארותם יהודים. הם יסדו טיפוס חדש של חיים יהודיים המבוססים על חינוך מעולה, וחתרו לקראת הנהגה חדשה. הם איכלסו שני עולמות, וכל עוד הסטטוס הפוליטי והחברתי שלהם היה יציב, לא התייחסו לסתירה שבין שני עולמות אלה. יהודים אלה חיפשו ביטוי ספרותי בשירה חדשה.{{הערה|שם=עוגן, 146–156}}