משתמשת:Hanay/שירת החשק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניסוח
מ ניסוח, קישורים פנימיים
שורה 24:
השירים כתובים תמיד מנקודת מבטו של גבר מאוהב. שירת החשק בספרד המוסלמית היא אכן שירת גברים, והאפשרות שגם נשים עשויות להתאהב ולבקש מוצא לרגשותיהן אינה עולה בהם כלל. יש לסייג במקצת את הדברים, שכן בפינה אחת של השירה בספרד נשמע קולן של נשים צבי המספרות על אהבתן. הדבר איננו קורה בשירים הכתובים בצורה ה[[קלאסיקה|קלאסית]] ובנויים בתים בעלי [[חרוז מבריח]], אלא בשירים הבנויים במחרוזות המביאות חרוזים מגוונים.{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 79–89|שולמית אליצור, '''שירת החול העברית בספרד המוסלמית''', כרך ב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ד 2004, עמ' 79–89.}}
 
אהבת הגברים איננה נתונה לנשים בלבד. מתברר שהמשוררים העברים בספרד, כמוהם כמשוררים הערבים, מספרים על אהבתם לנערות אך גם לנערים. הנערות מכונות בדרך כלל "[[צבייה ]]" או "[[עפרה]]", ואילו הנערים מכונים "[[צבי]]" ו "[[אייליים|עופר]]". הכינויים "צבי" ו "עופר" מושפעים שניהם מן הערבית, אך בדרכים שונות. נער מכונה בערבית " צבי" (صبي), ובדרך של תרגום שאילה נוצק תוכן המילה הערבית למקבילתה הצלילית העברית "צב". כנגד זה, המונח " עופר" הוא תרום ממשי של הכינוי המטפורי "[[ע'זאל]]" (غزال), שמשמעו המקורי הוא עופר, צבי צעיר, והוא הפך להיות כינוי לנער חשוק. שני הכינויים, גם "צבי" וגם "עופר", לא היו מוזרים לדוברי העברית, גם משום הדימויים המקראיים של האהוב בשיר השירים: "דומי דודי לצבי או לעפר האילים" (שיר השירים ב,ט).{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 79–89}}
השירים העבריים העוסקים באהבת נערים הפתיעו את ראשוני החוקרים שעסקו בשירה העברית בספרד בעת החדשה. הם לא העלו על הדעת את האפשרות שמשוררים נודעו כגדולי [[תורה]] בדורם, כר' שמואל הנגיד או [[ר' יהודה הלוי]], יכתבו על אהבה אסורה זו. משום כך ניסו לפרש את שירי האהבה הללו כשירי ידידות העוסקים באהבה רוחנית לחברים בלבד, תוך התעלמות מן הביטויים החושניים המובהקים שבהם. מצד שני, שירים שונים המדברים על ה'צבי' כשירים המופנים אל נערות, והשימוש בלשון זכר נעשה בהם מסיבות טכניות או קישוטיות.{{הערה|שם=אליצור, שירת החול, 79–89}}
 
שורה 186:
=== הרקע לצמיחת שירת החשק העברית בספרד ===
 
במשך תקופה ארוכה, מאז חתימת המקרא וכן ב{{ה|תקופה ההלניסטית}} ו[[התקופה הרומית|הרומית]], לא נכתבה [[שירת חול]] - עברית. אמנם במאות הראשונות לאחר צמיחת הנצרות ניכרת פה ושם נטייה לשירת חול, אבל נשתמרו ממנה רק שרידים מועטים. "השרידים המעטים של שירה עברית חילונית שנשתיירו ב[[ספריםהספרים חיצונייםהחיצוניים|ספרים החיצוניים]] קרובים עדיין באופיים ובצורתם ל[[שירה המקראית]]".{{הערה|שם=עוגן, 146–156|צפירה עוגן, '''תשתיות מן המקרא ומשירת החשק הערבית בשירת החשק העברית בספרד (משמואל הנגיד עד יהודה הלוי)''', דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשנ"ו 1996, עמ' 146–156.}}
 
באותה תקופה פרחה [[שירת קודש]] ליטורגית עברית ונתקיימה במשך למעלה מאלף שנים. [[רב סעדיה גאון]] (סורא, המאה התשיעית והעשירית) מזכיר את [[יהושע הכהן]], [[יוסי בן יוסי]], [[יניי]], [[אלעזר הקלירי]], [[יהושע בן נון|יהושע]] ו[[פנחס]] כ[[פייטנים]] קדמונים ארצישראלים.{{הערה|שם=עוגן, 146–156}}