דוד ריד בלוך – הבדלי גרסאות

כאשר השלים בלוך את הדוקטורט, בשנת 1973, הוא ומשפחתו עלו לישראל. בהמשך הצטרף לחוג למוזיקולוגיה ב[[אוניברסיטת תל אביב]]. הוא הקים בחוג קבוצה לביצוע מוזיקה חדשה, ובמהלך עשר השנים הבאות הציג מלחינים רבים של המאה ה -20 לקהל הישראלי, ביניהם [[ג'ורג' קראמב]], ג'יאסינטו צ'לסי, ריצ'רד ורניק, [[צ'ארלס אייבס]], שרל קוכלן, וסטפן וולפה. דוד בלוך הוקסם ממוזיקת הרגטיים ומהמוזיקה לתיאטרון המחזמר בברודוויי. הקורסים שלו על מלחינים אמריקאים (כולל [[גרשווין]]), מלחינים אירופיים ורגטיים ריתקו את תלמידיו, והיו אירועי מולטי-מדיה. הוא דרש מתלמידיו לכתוב חיבורים קצרים בסגנון של המלחינים שאת יצירותיהם למדו, וביצעו אותם בסוף הסמסטר.

בשנת שבתון שבמהלכה שהה באוניברסיטת וושינגטון, קרא בלוך ספר על המוזיקה של [[טרזין]] מאת ז'וז'ה קאראס. הוא הסתקרן לגבי הפרק הזה של השואה והחליט ללמוד עוד על המחנה והגטו שהיה ממוקם מחוץ ל[[פראג]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]]. מפגש בלונדון עם ג'רלדין אוורבך, בעלת סמכות חשובה במוסיקה יהודית, חיזק את התעניינותו בתחום המוסיקה של טרזין. בשובו לישראל חיפש בלוך את חברי הקהילה הצ'כית, שרובם היו ניצולי טרזין. אחת מהם הייתה הפסנתרנית אדית קראוס, שהייתה ילדילדת פלא ותלמידתו של הפסנתרן הנודע [[ארתור שנאבל]]. עוד בשהותה בטרזין בתקופת השואה היא ביצעה בביצוע בכורה את הסונטות של [[ויקטור אולמן]], שנספה באושוויץ. אדית קראוס החלה לנגן שוב את היצירות שנגנה לראשונה בטרזין, אבל הפעם לקהל בישראל, ארצות הברית, אנגליה, צרפת וגרמניה. זה התאפשר בזכות מאמציו של דוד בלוך. כמו כן יזם בלוך את הגעתו של הבריטון הצ'כי הנודע קארל ברמן, ניצול טרזין אף הוא, אשר הורשה לעזוב את צ'כוסלובקיה ולערוך יחד עם אדית קראוס קונצרט, וזאת בפעם הראשונה מאז שהתראו לאחרונה בטרזין בשנת 1945. מפגש זה התרחש בכנס גדול לזכר השואה שהיה בקנטרברי ב 1986. הכנס אורגן על ידי ג'רלדין אוורבך.