מאיר שפיה – הבדלי גרסאות

|שם=מאיר שפיה|

פקידות הברון החליטה לבנות במקום 16 יחידות דיור.{{הערה|1= 4 מהן ניתן לראות בכפר הנוער היום - מקור: '''דוד הכהן'''}}. בשיא איכלוסה של המושבה לא היו בה יותר מ-24 משפחות שכללו 116 נפשות. לכל משק משפחתי הוקצב שטח גדול יחסית של 300 דונם. בשטח נזרעה [[תבואה]] וניטעו [[גפן|גפנים]]. את כרמי הגפנים של שפיה ניתן לראות עד היום בנסיעה בוואדי מילק. הענבים שנבצרו בשפיה הובלו ל[[יקב]] בזכרון יעקב. פקידי הברון הקימו בשפיה שדות לניסויים בחקלאות וכן משתלות שלחין גדולות. בחלקם הוקמו בעמק תות, היום נחל דליה בנתיב של ואדי מילק.

בשנת [[1904]], [[ישראל בלקינד]], ממייסדי [[ביל"ו]], הקים בשפיה מוסד חינוכי. המוסד קלט יתומים מניצולי [[פרעות קישינב]]. היה זה כפר הנוער הראשון ב[[ארץ ישראל]]. השם שניתן לו היה: "קריית ספר". מייסדו הגדיר כך את המטרה החינוכית של הכפר: "לברוא דור חדש, דור עברי במלוא מובן המילה, דור אשר גוף בריא ורוח בריאה יתלכדו, דור אשר ידיו תדענה לאחוז בעט ובמחרשה, ופיו ידבר בלשוננו". לשם כך הועסקו הילדים, בצד הלימודים הרגילים, גם בחקלאות, בספורט ובטיולים. המזכיר של כפר הנוער היה [[ישראל שוחט]], ממייסדי [[השומר]]. כאן נרקמה התוכנית הראשונה להקמת ארגון ההגנה היהודי הראשון.{{הערה|1=מקור: "אריה יצחקי"}}.

בעת חופשה בת 18 יום בשפיה בנובמבר 1927 סיים [[חיים נחמן ביאליק]] את יצירתו "[[אלוף בצלות ואלוף שום]]" , וכתב שלוש אגדות על [[שלמה המלך]] ואת שירו "לבנות שפיה". להלן שני הבתים הראשונים של השיר:{{ציטוט|שורות=כן|תוכן=

אִם אֵין לִבּוֹתֵיכֶם עֲרֵלִים,<br />

וְיֵשׁ ב{{דגש}}ְקָדְקָדְכֶם מְעַט ד{{דגש}}ֵעָה –<br />

הִ{{שין ימנית}}ְב{{דגש}}ַעְת{{דגש}}ִיכֶם, חֲלוּצִים עֲצֵלִים,<br />

הַפְ{{שין ימנית}}ִילוּ עַל {{שין ימנית}}ֶכֶם הַכ{{דגש}}ֵלִים<br />

ב{{דגש}}ִ{{שין ימנית}}ְפֵיָה יֵשׁ חֹרְ{{שין ימנית}}ַת ב{{דגש}}ְנֵי-אֹרֶן<br />

וְסֻכ{{דגש}}ָה לְצֵל וּלְמַרְג{{דגש}}ֵעָה.<br />

וּמָה עוֹד ב{{דגש}}ִ{{שין ימנית}}ְפֵיָה? חֲצִי גֹרֶן,<br />

{{שין ימנית}}ְלִישׁ אִכ{{דגש}}ָר מְטַי{{דגש}}ֵל ב{{דגש}}ְמִקְטֹרֶן,<br />

וּמַעְיָן אַט זוֹחֵל ב{{דגש}}ְאַ{{שין ימנית}}ְב{{דגש}}ֹרֶן,<br />

עֵץ יָבֵשׁ עַל רֹאשׁ הָר כ{{דגש}}ְתֹרֶן,<br />

ב{{דגש}}ַחוּרִים כ{{דגש}}ִמְלֹא הַצ{{דגש}}ִפ{{דגש}}ֹרֶן,<br />

רַבּוֹת ב{{דגש}}ְנוֹת כ{{דגש}}ְרָךְ הַמְלֻמ{{דגש}}ָדוֹת <br />

וּנְבוֹנוֹת מִכֻּלָּן ב{{דגש}}ְנוֹת {{שין ימנית}}ְפֵיָה.<br />

ב{{דגש}}ְכָל-מַד{{דגש}}ָע לָהֶן עֶ{{שין שמאלית}}ֶר יָדוֹת:<br />

הֵן שׁוֹמְעוֹת {{שין שמאלית}}ְפַת ג{{דגש}}ַנ{{דגש}}ִים וְ{{שין שמאלית}}ָדוֹת<br />

עקב ריחוקו של המקום ממרכזי היישוב ומעורקי תחבורה עיקריים{{הערה|1= דרך [[ואדי מילק]] הייתה עוד דרך לא מקובלת}} וכן הסביבה ההררית, [[ההגנה]] קיימה במקום קורסים ואימונים. החורשה והמבנים בכפר שימשו את חברי ההגנה. האימונים התקיימו ב"מערות טלימון" וב"בקעת שפיה".{{הערה|1= מקור: '''אריה יצחקי''' ואפרים ומנחם תלמי, '''כל ארץ ישראל''' - לקסיקון לעם, הוצאת דבר - 1971}}.

נכון לשנת הלימודים תשס"ח, לומדים בכפר כ-600 תלמידים, מחציתם תלמידים בתוכנית מופ"ת למצוינות. לאורך שנותיה של שפיה כמוסד חינוכי , זכתה פעמיים בפרס שר החינוך על הישגיה ומצוינותה.{{הערה|1=[http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=1d105305-9bb4-48ba-adae-a52420551bb6&page=865ca82e-70ac-4339-bcf6-01038365c3d2&fol=70756891-5c4c-4450-98cc-a2efbee2c226]}}.