טבח טביליסי (1956) – הבדלי גרסאות

בהתקרב יום השנה השלישי למותו של סטלין התקיימה ב-[[4 במרץ]] [[1956]] הפגנה ספונטנית ליד אנדרטת ענק של סטלין ליד [[סכר]] [[נהר הקורה]]. נשמעו בה נאצות כלפי "אויבי סטלין". למחרת אורגנו על ידי צעירים מקומיים, שלא באישור השלטונות, מספר תהלוכות סטודנטים קטנות לכיוון האנדרטה של סטלין בטביליסי. ההפגנות דמו להפגנות הרשמיות שהתקיימו מעת לעת על ידי השלטון, והשלטונות לא ניסו למנוע את קיומן. בלטו בהשתתפות בהפגנות צעירים שסיימו את לימודיהם ונשלחו לעבוד במחוזות מרוחקים של [[גאורגיה]] אך נמנעו מלעשות זאת ונשארו מובטלים בטביליסי{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=s1kQQgCMHPIC Vladimir A. Kozlov, Elaine McClarnand MacKinnon, '''Mass uprisings in the USSR''', M.E. Sharpe, 2002], pages 113-114‏}}.

ב-[[6 במרץ]] וב-[[7 במרץ]] התרחבו ההפגנות ועל פי ההערכות השתתפו בהן כ-70,000 מפגינים. סטודנטים ותלמידים יצאו להפגין במקום ללמוד, ולמפגינים חברה קקופוניה של צופרי כלי רכב, ששרו את הסיסמה "יחי סטלין הגדול, תחי המפלגה של [[לנין]] וסטלין, [[תחי]] [[גאורגיה הסובייטית]]", ליד בניין הממשלה ב[[שדרות רוסתוולי]] שבטביליסי. המשטרה ניסתה לרסן את ההפגנות, אך ללא הצלחה. במספר מקרים הכו המפגינים אנשים שנחשדו כמתנגדים למפגינים. ההפגנות ב[[עיר בירה|בירה]] טביליסי עוררו הפגנות דומות ברחבי הרפובליקה. בכירי המפלגה ראו בחיוב את ההפגנות ואולי אף קיוו שיוכלו להשתמש בהן להשפיע על שלטונות [[ברית המועצות]] לעדן את הקו האנטי-סטליניסטי. אולם באותו יום נתקבלה הוראה לכנס את בכירי המפלגה ולהקריא בפניהם אגרתאיגרת בנושא הפשעים של סטלין, ובכירי המפלגה לא העיזוהעזו שלא לבצע את ההוראה{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=s1kQQgCMHPIC Vladimir A. Kozlov, Elaine McClarnand MacKinnon, '''Mass uprisings in the USSR''', M.E. Sharpe, 2002], pages 113-115‏}}.

ב-[[8 במרץ]] התגברו המהומות, ומפגינים רבים החרימו מכוניות ומשאיות באיומים ויצאו במכוניות בתהלוכות תמיכה בסטלין. המפגינים הסתובבו עם תמונות של [[לנין]] באופן ששידר נאמנות לשלטון. העימותים עם המשטרה תכפו והלכו, והמפגינים דרשו שמזכיר המפלגה הקומוניסטית ינאם בפני ההמונים. בנאומים בכיכר סטלין החלו להיכנס מוטיבים לאומיים גאורגיים{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=s1kQQgCMHPIC Vladimir A. Kozlov, Elaine McClarnand MacKinnon, '''Mass uprisings in the USSR''', M.E. Sharpe, 2002], page 119}}. הקבוצות הקיצוניות ביותר היו סטודנטים שתבעו להשיב לגאורגיה את עצמאותה.

בנסיוןבניסיון לשלוט בהתפתחויות, הכריזו השלטונות על עצרות זיכרון לסטלין ב-[[9 במרץ]] בכל המוסדות. אולם הדבר לא הרגיע את ההמונים. רבים כלל לא הגיעו למקומות העבודה ורוב החנויות בטביליסי היו סגורות. בערב, הוקראו ליד האנדרטה של סטלין דרישות לפטר את [[ניקיטה חרושצ'וב]] ולקדם את מנהיגי המפלגה בגאורגיה, בהם [[ואסיל מז'וואנידזה]], המזכיר הראשון של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|המפלגה הקומוניסטית]] ב[[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה|גאורגיה]]{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=s1kQQgCMHPIC Vladimir A. Kozlov, Elaine McClarnand MacKinnon, '''Mass uprisings in the USSR''', M.E. Sharpe, 2002], page 121‏}}.

לפנות ערב הוצאה הודעה מטעם שלטונות ברית המועצות בה נאמר ש"אנשים בלתי הגונים" ניצלו את ימי האבל על סטלין להפריע לפעילות התקינה של העיר, ושהתושבים שהוטעו מתבקשים לשוב לשגרת יומם. צו נוסף הודיע על משטר צבאי בעיר החל מחצות לילה והכנסת כוחות צבא לשמירה על הסדר. הצוים הקוראו שוב ושוב ב[[רדיו]] ב[[רוסית]] וב[[גרוזינית]]{{הערה|1=‏[http://books.google.com/books?id=s1kQQgCMHPIC Vladimir A. Kozlov, Elaine McClarnand MacKinnon, '''Mass uprisings in the USSR''', M.E. Sharpe, 2002], page 125‏}}.

במשך עשור שנים אזכור הטרגדיה של ה-[[9 במרץ]] היה [[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]], אולם הלקח נלמד. במשך 20 השנים הבאות לא נרשם שום עימות, עד שדור חדש של גאורגים צעירים הופיעו בזירה.