גאורג שולטי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
הוא נישא למנחת ה[[טלוויזיה]] הבריטית ואלרי פיטס, שפגש כשנשלחה לראיין אותו. בשנת [[1972]] קיבל נתינות בריטית. הוא קיבל תואר אבירות כבוד בשנת [[1971]] ואחרי התאזרחותו נודע כסר גיאורג שולטי.
 
שולטי היה מנהל מוזיקלי של [[התזמורת הסימפונית של שיקגו]] משנת [[1969]] עד [[1992]], כשקיבל תואר מנהל כבוד, הראשון והיחיד בתולדות התזמורת הזאת. הוא היה מנהלמנהלה מוזיקליהמוזיקלי של [[תזמורת פריז]] משנת [[1972]] עד [[1975]]. משנת [[1979]] עד [[1983]] היה מנצח ראשי של [[התזמורת הפילהרמונית של לונדון]].
 
שולטי היה נלהב לעשיית מוזיקה באולפן כמו באולם הקונצרטים. הוא פיתח שותפות ארוכה ופורייה עם המפיק האגדי [[ג'ון קלשו]] בחברת [[דקה (חברת תקליטים)|דקה]]. בין תוצרי השותפות הזאת הקלטת האולפן הראשונה המלאה מאז ומעולם של "טבעת הניבלונגים" מאת [[וגנר]], עם התזמורת [[הפילהרמונית של וינה]]. לא פחות מרשימות ופורצות דרך בה במידה היו הקלטות האולפן בניצוחו של אופרות מאת [[ריכרד שטראוס]], שהועברו, כמו הקלטות וגנר שלו, לתקליטורים, ועודן מבוקשות הודות למוזיקליות ולהפקה המיומנת. הופעותיו והקלטותיו ביצירות של [[ג'וזפה ורדי|ורדי]], [[גוסטב מאהלר|מהלר]] ו[[בלה בארטוק|בארטוק]] זכו גם הן להוקרה נרחבת. עם תזמורת שיקגו, הפילהרמונית של לונדון והפילהרמונית של וינה הקליט רפרטואר סימפוני מקיף, הכולל את כל הסימפונית של [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]], [[יוהנס ברהמס|ברהמס]], [[אנטון ברוקנר|ברוקנר]], [[אדוארד אלגר|אלגר]], [[רוברט שומן|שומן]] ו[[גוסטב מאהלר|מהלר]].