שבת האור – הבדלי גרסאות

הטקס מנוהל בהתאם לכללי ה[[כנסיית הקבר#הסטטוס קוו|סטטוס קוו]] המקובלים בכנסיית הקבר. כללים אלה נקבעו ב[[פירמאן]] משנת [[1852]], והם מעוגנים ב[[חוזה ברלין (1878)|חוזה ברלין]] משנת [[1878]]. את הטקס מוביל [[הפטריארך היווני האורתודוקסי]], המייצג את כל הכנסיות האוטוכפליות הנמצאות באחדות (קומוניון) עם הפטריארכיה של ירושלים (רוסים, רומנים, סרבים, גאורגים, קפריסאים, יוונים וכו').

 

 

על פי המסורת, בשעה 9:00 בבוקר פותחים הארמנים את דלתות הכנסייה, ואלפי בני קהילות וצליינים זורמים לכנסייה ומתמקמים בכל אגפיה על פי הסטטוס קוו. סדרי הכניסה אף הם מוכתבים בידי כללי הסטטוס קוו. בשעה 11:00 יוצאים המוסלמים שומרי הקבר ובעלי המפתח מהאדיקולה של הקבר, לאחר שבדקו בדקדקנות שאין בקבר אש או כלי להבערת אש.

בפיקוחם של ראשי השלטון ונציגי העדות האחרות, הקבר נחתם בשעווה. בשעה 12:30 יוצאת תהלוכה עם דגלים וטסים של הפטריארך ומקיפה את האדיקולה שלוש פעמים. הפטריארך נכנס לאחר שהסיר את בגדי הטקס המפוארים, הוא נותר בלבוש פשוט לבן כשאינו נושא בידיו [[גפרור]]ים או [[מצית]]. הפטריארך נכנס לקפלת הקבר, ובעקבותיו בישוף ארמני, והדלת נסגרת מאחוריהם. לאחר תפילה ממושכת שאומר הפטריארך, נדלקת אש בקפלת הקבר. עדויות של פטריארכים בעבר כוללות תיאורים אחדים כיצד יורדת האש, עולה מן הקבר, ומציתה את ארבעת אוגדי הנרות בני 33 נרות (כגילו של ישו בעת ה[[צליבת ישו|צליבה]]).

 

 

האש מועברת למאמינים, ורצים ממהרים עם האש למזבחות השונים בכנסיות שבעיר. האש מועברת בתהלוכה לערים מרכזיות כגון [[בית לחם]] ו[[נצרת]], שם מקבלים אותה ראשי העדות המקומיים ברוב עם: בני העדות השונות, כולל קתולים ומוסלמים, משתתפים בחגיגה ואף לוקחים את האש הביתה. האש מועברת בעזרת מטוסים מיוחדים לבירות [[רוסיה]], [[יוון]], [[אוקראינה]], [[גאורגיה]] ו[[בולגריה]], ושם היא נלקחת למזבח בחגיגות התחייה הנערכות באותו לילה בחצות.