פרופסור מוריארטי – הבדלי גרסאות

בעקבות הלחץ שנוצר על דויל להחיות את הולמס, ובעקבות הפיתוי הכספי שנלווה עם החייאת סיפוריו, דויל החזיר את הבלש לחיים בסיפור "'''הרפתקת הבית הריק'''", ב-[[1901]]. בסיפור זה מתגלה לווטסון שהוא טעה בהערכתו, משום שהולמס הצליח באמצעות שיטת היאבקות [[יפן|יפנית]] מיוחדת, [[ברטיטסו|בריטסו]], להפיל את מוריארטי לתוך [[אשד]] רייכנבך שבקרבת ה[[עיירה]] [[מיירינגן]], והלה נהרג ואילו הולמס נותר בחיים{{הערה|1=[[ארתור קונאן דויל]], "'''שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב''''", "'''הרפתקת הבית הריק'''", הוצאת [[מחברות לספרות (הוצאת ספרים)|מחברות לספרות]], [[2010]], עמוד 12, "כשהגעתי לקצה מצאתי את עצמי בין המצרים. הוא לא שלף כל נשק, אך נחפז לעברי וכרך את זרועותיו הארוכות סביבי. הוא ידע כי משחקו שלו כבר הסתיים, ולא רצה אלא לנקום בי. התנודדנו יחד על דפת המפל. אבל אני, כזכור, יודע [[ברטיטסו|בריטסו]]- שיטת ההיאבקות היפנית- שהועילה לי לא פעם בעבר. השתחררתי מאחיזתו, והוא התנודד נואשות בזעקה איומה במשך שניות ספורות ופילח את האוויר בשתי ידיו. חרף כל מאמציו לא הצליח להשיב לעצמו את שיווי המשקל וצנח למטה. רכנתי מעבר לשפה וראיתי אותו נופל הרחק- הרחק. לבסוף פגע בסלע, דילג מעליו וצלל אל תוך המים".}}. למרות מותו של מוריארטי, המשיך דויל להשתמש בדמותו בעקיפין. ב"פרשת הבית הריק" מסופר שכמה מבכירי ארגון הפשע של מוריארטי המשיכו לפעול, כמו גם סגנו של מוריארטי, שניסה להתנקש בחיי הולמס. לאחר מכן, מוזכר מוריארטי שוב ושוב בידי הולמס, בין אם כתלונה על כך שאין יותר נבלים כמוהו, או כהשוואה בינו לבין פושע אחר{{הערה|1=[[ארתור קונאן דויל]], "'''פרשת נזר התרשיש''''", "'''פרשת שחקושחקן הרוגבי הנעדר'''", הוצאת [[זמורה ביתן]], [[1985]], עמוד 212, "'דוקטור לסלי ארמסטרונג הוא, ללא ספק, אדם נמרץ ובעל אופי", אמר. לא ראיתי אדם שיתאים יותר - לו הפנה את כשרונותיו לכיוון הזה - למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מוריארטי הנודע". יש להעיר, כפי שהעירו עורכי הגרסה העברית, כי לאור המשך הסיפור נראה שגם הולמס וגם הד"ר ארמסטרונג שפטו זה את זה בחומרה יתירה ובפזיזות ולא נראה כי הד"ר ארמסטרונג היה אכן בעל אופי נפשע.}}. ב-[[1915]], השתתף מוריארטי בתפקיד פעיל יותר בספרו של דויל "[[עמק הפחד]]", שעלילתו מתרחשת לפני הסיפור "הבעיה הסופית". מוריארטי מוזכר בתחילת הסיפור, כשהולמס מכריז שהוא קיבל מידע מודיעיני על הארגון ואחד מפשעיו, ומוכיח למפקח [[סקוטלנד יארד]] מקדונלד שהפרופסור הוא פושע, לפי זה שברשותו של מוריארטי ציור שעולה הרבה מעבר למשכורת ממוצעת של פרופסור. בסוף הסיפור, מוזכר רצח אחת מהדמויות המרכזיות בספר, והולמס אומר שמדובר בעבודה של מוריארטי.