אנרי דה טולוז-לוטרק – הבדלי גרסאות

עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו, והקדיש, לפיכך, את עיקר זמנו ל[[ציור]] ול[[איור]], ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר [[סוס]]ים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע ב[[פריז]]. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של [[אדגר דגה]], שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור, ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים ה[[פוסט אימפרסיוניזם|פוסט אימפרסיוניסטים]] ומאיירי ה[[אר נובו]], ותיעד את חיי ה[[בוהמה]] של פריז של סוף [[המאה ה-19]]. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ה[[הומור]] וה[[סאטירה]] "לה ריר" ("הצחוק") בשנים האחרונות של המאה ה-19.

 

 

==עבודתו==