פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 41:
במשפט המשווה, המשפט האוסטרי אשר גם בו עיסקה במקרקעין שטרם הושלם רישומה בטאבו מקנה זכות אובליגטורית בלבד, ההלכה המקובלת היא שרכישה חוזית של מקרקעין כולל העברת חזקה, אינה יכולה למנוע עיקול מצד נושים של המוכר{{הערה|"הקונה של נכס בלתי-נד אינו רוכש על-ידי חוזה מכר זכות להתנגדות להוצאה-לפועל המתנהלת על-ידי אדם שלישי אף אם נמסרה לו חזקה, אם, בזמן שמתנהל ההוצאה-לפועל טרם נרשמה לזכותו (של המתנגד) בעלות הנכסים בפנקסי המקרקעין." (Neumann-Lichthlau (1969 עמוד 450.}}. אם כי לשיטת המלומד האוסטרי קלנג (Klang), העיקרון של הסתמכות על הטאבו נועד לקניה ולא לרכישת זכויות בהוצאה לפועל. משכך, לשיטת קלנג, משנמסרה החזקה לידי הקונה הוא יכול להתנגד לעיקול הנכס בשל חובות המוכר, אפילו כאשר הנכס רשום עדיין על שם המוכר.
במשפט הפולני נהגו להגן על זכותו של רוכש מקרקעין שטרם רשם את הנכס על שמו, מפני עיקול. אך זאת רק כאשר במכירה הושלמה מלבד ההעברה הפורמלית של הרישום בטאבו. שיטה זו נבעה גם מהכורח שיצרה המציאות שלאחר מלחמת העולם, בה אבדו פנקסי מקרקעין רבים. השופט קיסטר אימץ את הגירסה לפיה שבמקרה זה טרם הושלמה עסקת המכר כיון שהקונים עדיין לא פרעו את מלוא התשלום, ובהתאם לכך קבע כי אפילו לפי השיטה הפולנית אין מקום להגן על הקונים מפני העיקול. גם לגירסה אותה נוקט לנדוי כאפשרית, לפיה העיסקה בין הקונים למוכרת הושלמה - שב וקבע בית המשפט כי חוק המקרקעין הישראלי מתכוון במפורש להגביר את תוקף הרישום בטאבו על פני טענת מכר וחזקה, ביחס לךמניעת עיקול.
==הערות שוליים==
| |||