פסק דין בוקר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בן נחום (שיחה | תרומות)
בן נחום (שיחה | תרומות)
שורה 43:
במשפט הפולני נהגו להגן על זכותו של רוכש מקרקעין שטרם רשם את הנכס על שמו, מפני עיקול. אך זאת רק כאשר במכירה הושלמה מלבד ההעברה הפורמלית של הרישום בטאבו. שיטה זו נבעה גם מהכורח שיצרה המציאות שלאחר מלחמת העולם, בה אבדו פנקסי מקרקעין רבים. השופט קיסטר אימץ את הגירסה לפיה שבמקרה זה טרם הושלמה עסקת המכר כיון שהקונים עדיין לא פרעו את מלוא התשלום, ובהתאם לכך קבע כי אפילו לפי השיטה הפולנית אין מקום להגן על הקונים מפני העיקול. גם לגירסה אותה נוקט לנדוי כאפשרית, לפיה העיסקה בין הקונים למוכרת הושלמה - שב וקבע בית המשפט כי חוק המקרקעין הישראלי מתכוון במפורש להגביר את תוקף הרישום בטאבו על פני טענת מכר וחזקה, ביחס לךמניעת עיקול.
 
הקונים טענו כי לא ניתן להטיל עיקול על כנס שיצא מחזקתה של החייבת, בשל לשון תקנה 238 לתקסד"א הקובעת כי עיקול זמני יוטל על מקרקעין שנמצאים "בידי החייב", כלומר בחזקתו של החייב. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע שכוונת לשון החוק אינה דווקא לנכסים שבחזקת החייב.
 
==הערות שוליים==